"אני מבינה שמשהו לא בסדר וקשה לי לשים את האצבע על זה"… "הוא נכנס למריבות מיותרות, בגלל שהוא לא הבין למה התכוונו"… "היא פוגעת בעצמה בלי שהיא מבינה שזה מה שהיא עושה. אני רואה את זה ולמרות כל השיחות שלנו, זה לא משתנה"…
מתעניינים בטיפול קבוצתי עבור ילדכם? בואו נשוחח ונבחן את ההתאמה
אנחנו כהורים מאוד מופעלים מהדאגה לילדים שלנו. אנחנו רוצים אותם קרוב אלינו, אבל גם רחוקים, באופן כזה שתוך כדי עצמאות, הם יצאו לעולם החברתי ויסתדרו בו. אנו רוצים שיאהבו אותם, שהם ירגישו טוב עם אחרים, שהם יהיו רצויים. זה חשוב בבית הספר, בצבא, בעבודה, בזוגיות ובעצם בכל מקום בו יש אנשים, כלומר בכל מקום. הדאגה הזו קופצת בכל מיני מצבים בהם אנו מרגישים שמשהו לא מסתדר טוב חברתית. היא במיוחד בולטת במצבים בהם הורים מרגישים שיש קושי בהבנה של הסיטואציה. גם אם יש להורים טענות כלפי הילדים האחרים, כלפי המורה, או המדריכה בתנועת הנוער, לעיתים קרובות הם רואים את הקושי גם כשהם נוכחים. מול האחים, בני הדודים וגם מולם.
במצבי קיצון, חוסר הבנה חברתית קשור לאוטיזם, אבל למעשה כל אדם באשר הוא אדם, טועה, מפספס ולמעשה לא מבין חלק מהמצבים החברתיים. כולנו נגועים בזה, פשוט מכיוון שמצבים חברתיים כל כך מורכבים ומגוונים, התחרות על תשומת הלב שלנו גדולה ואנחנו מדי פעם טועים. הילדים שלנו, מתמודדים עם ההשלכה של החיים החברתיים הנוספים המתקיימים דרך המסכים. הם מועדים יותר לקושי הזה ולכן הם גם מועדים יותר. יצרתי כאן מלכודת קטנה של תשומת לב המתחשבת בכך שאין ניקוד. סתם כדי להסביר שכולנו טועים. העניין המרכזי הוא בתדירות ובאיכות המצבים בהם אני כהורה מרגיש שיש כאן משהו יותר מורכב. למרות הניסיונות שלי, עדיין אני בחוויה שאין שם הבנה חברתית מספיק טובה. כזו הגוררת עלבון, כעס, מריבות מיותרות, נטירת טינה ועוד. כבר התעייפתי מלהסביר ולהתווכח, על מה שבעיניי היה ברור, אבל זה לא ברור עבור הבן או הבת שלי.
בקבוצה, יש כל הזמן מצבים חברתיים. בהם שני פסיכולוגים נוכחים, פועלים ברגישות ובעיניים טובות. מחפשים את הדרכים לעזור לילדים להתמודד בכבוד חברתי גם כאשר אין הבנה טובה של המצב. עוד משוב ועוד התמודדות ועוד ריכוך… בהדרגה זה משתפר. לצורך העניין הזה, של הבנת סיטואציות חברתיות בצורה טובה יותר, הבחירה ההגיונית מכוונת לתהליך של טיפול פסיכולוגי בקבוצה.

