The post כוחה של קבוצה ברגעי משבר first appeared on חברים.

The post פוגע או נפגע? first appeared on חברים.

אנו מאמינים שקושי חברתי לרוב מהווה גילום חיצוני של קושי נפשי; חוסר ביטחון עצמי, צורך בשליטה, חרדה, דיכאון, הפרעת קשב וריכוז, קושי בוויסות חושי או רגשי ועוד. כמו כן, במציאות של היום, בה בני נוער נעשים מקושרים יותר טכנולוגית ומבודדים יותר רגשית, עולה הצורך לסייע להם לתקשר את רגשותיהם לעצמם ולסביבה ולעזור להם להתחבר להיותם 'יצורים חברתיים' מבטן ולידה.

כאשר מוקד הקושי הוא בתחום החברתי, הגיוני לפנות לטיפול בקבוצה. זאת משום שככל הנראה הקושי הנפשי מתבטא באזורים "בין-אישיים", כלומר, ביחסים של בין האדם לבין הסובבים אותו. סביר שישנם גם קשיים של האדם עם עצמו, שכן הדברים הולכים "יד ביד", אבל פעמים רבות אנו רואים שהביטוי המרכזי של הקושי מופיע בזירה החברתית.

במקרים כאלו, ההורה שיוצר קשר יתאר "ילדה מקסימה, חכמה, אבל אין לה חברים", או "הוא ילד נהדר, אינטליגנט, מבוגרים מתים עליו, אבל הוא לא מסתדר עם האחים שלו או עם ילדים בני גילו".

במקרה כזה, הקושי יצוף בקבוצה שמזמנת מטבעה אינטראקציות בין-אישיות עם ילדים בני אותו גיל. בנוסף, קבוצה של ילדים מאותה שכבת גיל מאפשרת לכל אחד מהמשתתפים לתת ולקבל משוב כנה מהאחרים בקבוצה, מה שפעמים רבות מהווה התערבות טיפולית מהשורה הראשונה. כשהקבוצה מהווה "מקום בטוח", זו הזדמנות עבור כל אחד מהם להתבונן בעצמו ובאחרים, לחשוב על האפשרויות העומדות בפניהם, לתרגל שינוי בסביבה המאפשרת זאת ולהפנים את השינוי כך שיוכל להתבטא בסיטואציות חברתיות מחוץ לקבוצה. לתהליך זה אנו קוראים "הכללה" וניתן לקרוא גם עליו.

במקרים מסוימים, גם כאשר מוקד הקושי הוא חברתי, בתומו של מפגש ההכרות נמליץ על טיפול פרטני- לעתים במקביל לטיפול בקבוצה ולעתים במקום טיפול בקבוצה. למשל, יש לכך מקום כאשר רמת ההתנגדות של הילד הינה גבוהה מדי או שרמת התוקפנות שלו גבוהה מדי עד כדי שאנו חושבים שכניסה לקבוצה תהיה בבחינת פגיעה בו או בקבוצה. ככלל, אנו שואפים לשלב את הילדים בקבוצות שיתאימו להם ויאפשרו כניסה שמצד אחד תהיה נעימה ומצד שני מאתגרת כדי שתחשוף את הקשיים שעימם הם מתמודדים. לרוב, גם כשרמת ההתנגדות של הילד גבוהה, מפגש ההכרות משכך אותה.

מסיבות שונות, כשישית מהילדים ב'חברים' נמצאים במקביל בטיפול פרטני. כאשר זה קורה, צוות המטפלים נמצא בקשר עם המטפל הפרטני לעדכונים וחשיבה משותפת. ניתן לקרוא באופן כללי יותר גם על משמעותו של טיפול פסיכולוגי.

The post טיפול פרטני או טיפול בקבוצה – מה עדיף למי ומתי? first appeared on חברים.

הפרעת קשב וריכוז: הפרעת קשב ומה?

ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז מוסחים בקלות, קשה להם לתכנן רצף פעולות ולמלא אחרי הוראות. הם נוטים לפעול במהירות בלי לחשוב על ההשלכות, ולרוב יהיו חסרי שקט ותזזיתיים. ההפרעה משפיעה על התלמיד בכל התחומים:

• בבית – שם החיבה שלו בבית הוא "עפיפון", בגלל שהוא מרבה לשכוח דברים שביקשו ממנו לעשות. הבדיחה הקבועה לגביו היא שמזל שהראש שלו מחובר לצוואר, שכן אחרת גם אותו הוא היה שוכח. נראה שהוא לא מקשיב כשמדברים אליו. גם אם הדברים נאמרים בהומור, הורים רבים מרגישים מתוסכלים כשהילד מתרוצץ כשיש אורחים, לא מפנה את הכלים גם בפעם החמישית שביקשו ממנו, ולא עוזר לאחיו הקטן להתארגן בבוקר. פעמים רבות גם הילד יכול להרגיש חוסר הצלחה ולסבול מדימוי עצמי ירוד. העניין של פעילות היתר מאוד משפיע ומפריע לילד עצמו ולכל סובביו.
• בבית הספר – הילד לרוב יתנועע בחוסר נוחות או יתפתל בכיסא. בגיל בית הספר היסודי, ישמח לרוץ ולהשתולל בהפסקה. פעמים רבות, יתקשה בקריאה ובלמידת נושאים בסיסיים, מה שיכול להוביל לתחושה של חוסר הצלחה ותסכול. בגלל הקושי להקשיב ולעקוב אחרי הוראות, המורות עשויות להעיר לו פעם אחר פעם, דבר שרק מגביר את תחושת התסכול. בחטיבה ובתיכון, זה כבר מתקבע ומשפיע על עיצוב האישיות. חשוב לחפש את נקודות החוזק של הילד – חכמה, יצירתיות, אמפתיה לאחרים, או כל דבר אחר, ולהעצים אותו דרך נקודות אלה.
• עם החברים לכיתה – הילד מתקשה לעצור ולחשוב לפני שהוא פועל, ולכן הוא נוטה להתפרץ לדברים של חברים שלו, מתקשה לחכות לתור שלו במשחק, וממהר להיעלב ולכעוס על חברים. הוא מתקשה לעקוב אחרי חוקים של משחקים, ולכן אם חבריו משחקים כדורגל בחצר, יכול להיות שהם לא ירצו לשחק איתו כי הוא כל הזמן שובר את הכללים. בגלל חוסר תשומת הלב לפרטים, הילד מתקשה לקרוא מצבים חברתיים, ויש סיכוי גבוה שיחשוב למשל שילדה מהכיתה צוחקת עליו למרות שמי שיושב מאחוריו עושה פרצופים מצחיקים למורה והוא רק אוכל את הסנדוויץ' שלו בשקט.

איך אפשר לעזור? היכולת לעצור, להבין מה נדרש ממני, לחשוב מה אני מרגיש ומה האחר מרגיש, היא יכולת בסיסית ללמידה אבל גם לפיתוח מיומנויות חברתיות. זוהי בדיוק היכולת בה ילדים עם ADHD מתקשים. לכן, חשוב לחזק אצלם את היכולת להבין מצבים חברתיים, ולפעול רק אחר מחשבה. יש מספר דרכים לעשות זאת:

1. חלוקת משימה גדולה למשימות קטנות – עזרו לתלמיד ללמוד לפעול אחר הוראות ולמלא כללים על ידי למידת המיומנות של פירוק משימות גדולות למספר משימות קטנות ויצירת תזכורות לעצמי למלא את המשימות הקטנות.
2. חפשו את החוזקות – לכל ילד יש חוזקות! גם ילד המתמודד עם קושי ביכולת הקשב והריכוז. חפשו את היצירתיות, המקוריות, החמלה, היזמות או כל יכולת אחרת שיש לה פוטנציאל חיובי. זהו את היכולת וחפשו את הדרכים לאפשר לה לבוא לידי ביטוי. אפשר לעשות את זה במטלות לימודיות או אחרות. לחזק את התלמיד במקצוע שהוא טוב בו ולוותר במקצועות שקשה לו.
3. היו יצירתיים בשיטות הערכה חלופיות – ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז מסוגלים להתרכז מצוין במה שמעניין אותם באמת. נכון שחשוב לדעת להצליח במבחנים ולא טוב ללמד את התלמיד להימנע ממה שקשה לו, אך יחד עם זאת, חשוב לאפשר לו גם ערוצים אחרים לביטוי. חפשו את הדרכים שבהן התלמיד יוכל למצוא עניין ולחוות הצלחה לימודית. לדוגמא, פרויקט ייחודי ויצירתי, המצאת משחק מחשב או משחק קופסא בנושא הנלמד.
4. אחריות – תנו לתלמיד תחום אחריות שהוא מסוגל לעמוד בו וכך תלמדו אותו שהוא מסוגל להיות אחראי, שאפשר לסמוך עליו.
5. עזרו לתלמיד להשיג תחושת שייכות לקבוצה – חוויה קטנה של שייכות בקבוצה או בכיתה שווה יותר מאלף רגעים של דחייה חברתית. אל תסמכו על הילדים בכיתה שיסתדרו בעצמם עם הילד ה"מעצבן". עזרו לתווך את התנהגותו, שמשו מודל עבור הילדים באופן שבו אתם מתייחסים להתנהגויות "מעצבנות" והראו שאכפת לכם מהאווירה הקבוצתית בכיתה גם מעבר לתחום הלימודי.
6. צרו קשר אישי עם התלמיד – ילדים הסובלים מהפרעת קשב חווים עצמם רוב הזמן כילדים "מציקים" או "מעצבנים", במקרים רבים אפילו "רעים". קשר אישי עם המורה יכול לעשות שינוי ענק עבור ילד: לגרום לו להרגיש שלא רואים אותו כילד רע, שהוא אהוב ומוערך למרות ההפרעה, שיש לו כתובת לפנות אליה ושיש מישהו שמאמין בו.
7. חפשו הסברים נוספים לחוסר השקט – שימו לב לנטייה של כולנו – הורים, מורים ואנשי טיפול, להפוך את הפרעת הקשב ל"פח זבל" לכל הבעיות. ילדים הסובלים מהפרעת קשב סובלים פעמים רבות מבעיות רגשיות וחברתיות נלוות,  וזקוקים למבוגר משמעותי שיראה, יבין ויעזור להם בהתמודדות.
8. במקרה הצורך המליצו להורים על טיפול מותאם לקשיים – ישנם סוגים שונים של טיפולים שיכולים לעזור לילד, כמו טיפול תרופתי או טיפול פסיכולוגי. בטיפול פסיכולוגי קבוצתי, מתמקדים בשיפור היכולות החברתיות. מלמדים את הילד לזהות את הרגשות שגורמים לו לכעוס עכשיו על חבר, להפריע לאחרים או להיעלב ולפוצץ את המשחק. הפסיכולוגים שמלווים את הקבוצה נותנים כלים שעוזרים לילד לקרוא את המצב החברתי, ומסייעים לו להבין מה עובר עליו בזמן משחק עם ילדים נוספים, במטרה לשפר את היכולת להשתלב בקבוצה. כאשר לילד טוב יותר מבחינה חברתית, גם המטלות הלימודיות נצבעות בצבעים בהירים יותר.

The post איך נעזור בכיתה לילדים עם הפרעת קשב וריכוז? first appeared on חברים.

The post יצאנו להפסקה? על החופש שבהפסקה והחופש לבחור. first appeared on חברים.

חלק ראשון וחשוב בחוזה הוא שכל הצדדים יסכימו באופן גלוי לעבוד ביחד לשם ההטבה באיכות חייו של המטופל. עם זאת, בגילאים צעירים, התנגדות של המטופל לטיפול אינה מהווה מניעה לטיפול, מתוך ההבנה שההורים והמטפלים הם אלו אשר מחליטים האם טיפול הוא הדבר הנכון עבור הקטין. חשוב לציין שככל שהילד גדול יותר, מעשית נעשה מורכב יותר להביאו לטיפול בזמן של התנגדות חריפה מצדו. לכן, דין התנגדות של ילד בן 7 אינו כדין התנגדות של נער בן 17.

במסגרת ההסכם הטיפולי חשוב שהמטופל והוריו יבינו מהו סוג הטיפול המוצע ויקבלו את ההחלטה האם זוהי המסגרת הטיפולית הטובה ביותר עבור ילדם. כמו כן, ישנה כוונה לנסח ביחד מטרות טיפוליות (למשל, עבור ההורים: "שיהיה יותר גמיש כשלא מקבל בדיוק מה שהוא רוצה", או עבור הילד: "שיהיה לי יותר קל לגשת לילדים וליזום איתם קשר").

כמו כן, במהלך החוזה הטיפולי חשוב שההורים והילד יבינו את מסגרת הטיפול, למשל: המפגשים בקבוצה מתקיימים אחת לשבוע, למשך שעה ורבע (או שעה, תלוי בגיל). מפגש עם ההורים מתקיים אחת לחודש, אך יש גמישות באפשרויות של המפגש (ניתן להמיר למפגש בבית הספר או למפגש פרטני עם הילד). כמו כן, יתואם הזמן המדויק למפגשים בקבוצה ויובהר כיצד מתאמים את מפגשי ההורים ואת המפגש בבית הספר.

מכיוון שמדובר בטיפול בקבוצה, ההתחייבות ב"חברים" היא להצטרפות למשך 16 מפגשים לפחות, אליהם מתווספים ארבעה מפגשי הורים. בתום ה"סבב" ההורים מקבלים את ההחלטה האם להמשיך לסבב נוסף, כמובן, בהתייעצות וחשיבה משותפת עם המטפלים.

פעמים רבות אנו נשאלים מדוע יש צורך בהתחייבות לטיפול. ראשית, חשוב לציין כי אם אנו מתרשמים שהקבוצה מזיקה לילד, לעולם לא נמליץ להשאירו בקבוצה. עם זאת, התחייבות לטיפול הינה הכרחית והדבר נובע ממספר סיבות:

1. יציבות בקבוצה – הקבוצות בחברים שונות בנוף הטיפולי. הן מאפשרות לכל ילד למצוא את מקומו בקבוצה כמעט בכל זמן בו ההורים פונים עם הרצון להצטרף. הקבוצות הן מתמשכות (כלומר- אין להן תאריך פתיחה ותאריך סיום), וכל ילד מצטרף בזמן המתאים לו ומסיים את התהליך כשמתקבלת ההחלטה שזהו הזמן המתאים לכך. משום כך, נוצרת קבוצת "רכבת" אליה ילדים מצטרפים ונפרדים. הדבר הולך יד ביד עם העיקרון הטיפולי בו אנו דוגלים – כי לכל ילד יש את התהליך האישי שלו בתוך הקבוצה עם המטרות שלו, ולא מדובר במטרה טיפולית משותפת לכל הילדים. כמו כן, הדבר מציף אתגרים בקבוצה, שכן הצטרפות של ילד חדש או פרידה מילד ותיק מעוררת תחושות שונות. על מנת למנוע מצב של דינמיות יתר בקבוצה ולאפשר יציבות עבור כל אחד מהילדים בקבוצה אנו מבקשים התחייבות למספר פגישות מינימאלי, כשבתומו ניתן לחשוב האם נכון להמשיך את הטיפול או לסיימו. למעשה, כל המשתתפים בקבוצה חווים קושי חברתי, ברמה כזאת או אחרת, בסביבת חייהם הרגילה. חשוב לנו שהם ירגישו בטוחים ומוגנים בקבוצה. אם הם יודעים שמשתתף חדש יכול להגיע ״לבחון״ אותם ולהחליט, בהתאם לתוצאות ״הבחינה״ האם הוא ממשיך בתהליך, הדבר יפגע בתחושת הבטחון הבסיסית לה הם זכאים.
2. התהליך אינו ליניארי – אנו יוצאים מנקודת הנחה שהקבוצה תעורר את הקשיים עמם כל ילד מתמודד בחוץ. סביר שכשאלו יתעוררו, הדבר יעורר בילד התנגדות להגיע למפגשים (כפי שהוא אינו רוצה לחזור לבית הספר, לחוגים ולמפגשים חברתיים אחרים). חשוב להבין שגם כשיש קושי, אתגר ותחושה של תקיעות, זהו חלק חשוב מהתהליך. ההתחייבות ל-16 מפגשים מאפשרת למטפלים לאסוף מידע על התנהגויותיו של הילד ודפוסי החשיבה שלו ולבחון ביחד עם ההורים כיצד הטיפול בקבוצה משפיע עליו.
3. לעתים עולה השאלה: ״ומה אם הילדים בקבוצה לא מתאימים לילד שלי? מה אם הם לא ימצאו חן בעיניו?״ במציאות החיים אנו לא יכולים לבחור את חבריו לכיתה, לחוג או לאוהל בטירונות. בקבוצות ב״חברים״ אנו רוצים לסייע לכל אחד למצוא שפה משותפת מכבדת ונעימה עם כל משתתף אחר, גם הוא אינו מוצא חן בעיניו וגם אם זה קשה. הידיעה שאנחנו פה ביחד, לפחות 16 שבועות מאפשרת מרחב, במסגרת הטיפול, לראות את החלק המחבר והמכבד.

ניתן לדון גם בנושאים אלו במהלך מפגש ההכרות, כאשר מתנהל הדיון האם כדאי שהילד יצטרף לקבוצה.

The post מהו "הסכם טיפולי"? first appeared on חברים.

The post חרם חברתי – למה זה קורה ואיך אפשר לתקן? first appeared on חברים.

29 הקבוצות ב'חברים' הנעות מגיל 5 ועד גיל 65 מספרות 29 סיפורים שונים, ובכל זאת עקרונות הטיפול שלנו מופיעים בכולן. אנו יוצאים מנקודת הנחה שההתנהגות שהילד או המבוגר מביא איתו לקבוצה הינה דומה במידה רבה להתנהגות אותה הוא מבטא במסגרות אחרות: בית הספר, החוגים, המשפחה וכו'. דפוסי ההתנהגות משתחזרים במידה זו או אחרת ואנחנו שם כדי להאיר אותם, להבין אותם ולעזור לשנות אותם. כך, אם נעמה היא ילדה דומיננטית ואגרסיבית בבית הספר, סיכוי טוב שהדפוס הזה ישתחזר בקבוצה. לעומתה, רועי הינו ביישן וחרד באירועים של יותר ממספר קטן של משתתפים, ולכן נצפה לראות זאת גם במפגשים.

על מנת לעורר את הדפוסים הללו הכרחית נוכחותם של בני אותו גיל בחדר והאינטראקציה הטבעית ביניהם. כך, באופן די טבעי ההתנהגויות משתחזרות, ניתן להתייחס אליהן באופן אמפתי ומכיל ולהביא לשינוי שיתבטא בקבוצה ובהמשך גם בחוץ.

המפגש החברתי מייצר את ההזדמנויות להתערבות במישורים שונים. אנו מתחילים כל מפגש בסבב אותו אנו מכנים "סבב מה נשמע" ובו כל אחד מהמשתתפים מספר משהו שקרה לו השבוע. החל מ: "ראיתי את משחק הכדורגל בין ספרד לפורטוגל עם המשפחה שלי", או "קניתי נעליים חדשות", ועד "היה לי יום ממש מבאס בבית ספר". ככל שהקשר עם הקבוצה מתחזק, הילדים (או המבוגרים, בקבוצות המבוגרים) יכולים להביא גם התלבטויות ושאלות שמעסיקות אותם, כמו: "האם ליזום מסיבת יום הולדת כשאני לא בטוח שיבואו". השיתוף מאפשר לעזור לכל ילד לתפוס מקום בקבוצה שהינו מתאים (לא משתלט ולא נמנע), מאפשר לו לחלוק עם ילדים בני גילו את מה שעובר עליו ונותן אפשרות לחשיבה משותפת בקבוצה על סוגיות משמעותיות.

בהמשך, הקבוצה בוחרת האם להמשיך לדבר או לשחק. גם כאן, זוהי הזדמנות להתבוננות של כל אחד מהמשתתפים בעצמו ובאחרים. לרוב, אין הסכמה בקבוצה בנוגע לאם ממשיכים לדבר או לשחק ובכל זאת נדרשת החלטה משותפת. סביר שנעמה (שהזכרנו קודם) תתעקש להמשיך לדבר, גם אם הדבר פוגע בה מבחינה חברתית. עדן דווקא רוצה לעבור ממשחק ומאסה בדיבורים, וגם היא ילדה דומיננטית שנוטה להביע את דעתה בנחרצות. הקונפליקט שעשוי להיווצר בין שתיהן הוא כר פורה ללמידה של כל אחת מהן בנוגע למקום שאותו היא לוקחת לעצמה וההשלכות של ההתנהגות שלה.

במידה וחברי הקבוצה בסופו של דבר בוחרים במשותף לשחק, הם גם בוחרים איזה משחק לשחק, מה שגם מביא לקונפליקטים והזדמנויות, שוב, מאותה סיבה שכל אחד מבטא את ההתנהגויות המוכרות לו. האם רועי, שהינו ביישן ונמנע יצליח לבטא את קולו ואת רצונו? הקבוצה היא המקום להתנסות ולהתמודד עם הפחדים.

גם בהמשך, במהלך המשחק שנבחר עולים קונפליקטים. למשל, שחר, שידוע כנער עקשן, יאלץ להתמודד עם מצבים בהם לא תמיד הדברים מתנהלים באופן שבו הוא רגיל, יוכל לראות את מה שקורה לו כשהחוקים הם לא בדיוק מה שהוא מכיר, ואפילו להתגמש כשהוא רואה שילד אחר לא משחק באופן שהינו הגון לדעתו.

דרך הקשר המשמעותי עם חברי הקבוצה, דרך ההתנסות החברתית ודרך ההתערבויות של המטפלים ושל הילדים האחרים, מתחולל תהליך טיפולי. אנו שואפים לכך שההתנסויות והחשיבה המשותפת יביאו לשיפור בהתנהלות החברתית בקבוצה ובהמשך, גם מחוץ לקבוצה. את התהליך של השיפור מחוץ לקבוצה אנו מכנים "הכללה" ותוכלו לקרוא גם עליו.

The post מה בעצם קורה בקבוצה? first appeared on חברים.

בשיעור חינוך בכיתה י"ב העמידה המחנכת לדיון את השאלה: האם צריך להישמע לפקודה בצבא גם כאשר היא מנוגדת לעמדתו המוסרית של החייל. חלק מהתלמידים דיברו בהחלטיות על כך שפקודה היא פקודה, ושצריך למלא אותה בכל מחיר, כי לולא כן הצבא לא יוכל להתקיים. אחרים צידדו בדעה, כי יש מקום לשיקול דעת ולשמירת עמדות מוסריות אישיות, גם במחיר של סירוב פקודה. הוויכוח התלהט. נדב, שניסה שוב ושוב להשתלב בשיחה ולומר את דעתו, לא הצליח לעשות זאת. שוב ושוב ניסה להשתיק אחרים, הרים את קולו וניסה לומר משהו, אבל תמיד היה מישהו שהצליח יותר ממנו ללכוד את תשומת ליבם של התלמידים האחרים ולומר בביטחון את דעתו. נדב לא ידע מה לעשות. היה חשוב לו שישמעו אותו. נמאס לו. שוב הרגיש שדעתו לא מעניינת את אף אחד, שמשהו לא עובד אצלו כמו אצל אחרים. בעוד שלכל הבנים בכיתה כבר היה קול עבה וגברי, קולו שלו עדיין נשמע גבוה וצפצפני. נדב ראה איך אסף ואיתי, שני ילדים אהודים ובעלי ביטחון, נכנסים לשיחה שוב ושוב בטבעיות רבה, ולמעשה – משתלטים על השיחה. כשניסה נדב שוב לומר מה הוא חושב, ראה איך אסף לוכד שוב את תשומת לבם של כולם. לפתע נמאס לו. הוא הרים את קולו וצרח: "אסף, חתיכת הומו שכמוך. ממילא לא תחזיק מעמד בצבא".
המחנכת ידעה שעליה להגיב במהירות. מזווית עיניה ראתה ושמעה כבר חלק מהתלמידים, שהפנו כעס גדול כלפי נדב וצדדו באסף, והיא ראתה את מצוקתו. היא הכירה את כיתתה וידעה שהוויכוח יכול להסלים ברגע ולהפוך תוקפני.
ילדים רבים מגיבים באלימות מילולית או פיסית כתוצאה מחוויה של עלבון או תסכול, שכן הם אינם יודעים איך לפרוק את רגשותיהם בדרך אחרת. כך נוצר מצב, שבו דווקא ילד אשר זקוק לתמיכה, הזמנה וקבלה, "זוכה" ליחס הפוך, של דחייה וכעס מצד חבריו, אשר אינם מבינים את התנהגותו האלימה ואינם מודעים למצוקה שבה הוא נמצא. כך נוצר מעין "מעגל קסמים" שהתלמיד מתקשה לצאת ממנו. תלמידים רבים מוצאים עצמם בסיטואציה כזאת בזירות שונות: בבית הספר, בחוגים, באירועים חברתיים. למעשה, כל מפגש חברתי עלול לזמן סיטואציה, שבה ילד נקלע למצוקה כלשהי, כאשר הפיתרון שבו הוא בוחר באופן בלתי מודע, הוא סוג של תגובה אלימה ברמה כזאת או אחרת.
נשאלת השאלה איך מורים יכולים לסייע לתלמידים למתן את התוקפנות ומה ניתן לעשות כדי לעזור לאותם תלמידים להיחלץ מהמלכוד שבתוכו הם נמצאים?
באירוע המתואר, המורה הייתה בדילמה. מצד אחד, היה עליה לגנות את התוקפנות של נדב כלפי אסף, מצד שני, היא הכירה את בדידותו של נדב, את ניסיונותיו האינסופיים להשתלב – ללא הצלחה – בחברת הבנים, והבינה את המצוקה שאליה נקלע.
אם תגנה את התנהגותו של נדב – תעצים את מצוקתו. אם לא תעשה זאת – תחטא לתפקידה כמחנכת. גם אסף וגם הילדים האחרים ציפו להתייחסות שלה לעלבון שהטיח נדב באסף.
המחנכת עצרה את השיחה באופן מידי וביקשה מכל התלמידים להירגע ולשבת במקומם. אז היא שאלה את הילדים, האם כולם שמו לב למה שקרה כאן בכיתה. לאחר הדברים האלו, אפשרה המחנכת זמן לילדים בכיתה להציג את הסיטואציה כפי שהם הבינו אותה, וכך התפתחה שיחה, שבמהלכה עזרה המורה לילדים להבין איך חוויית המצוקה של נדב, שלא הצליח להשתלב בשיחה, הובילה אותו לתוקפות ולאלימות מילולית. נדב, שבתחילת השיחה היה עצור ושקט, נפתח לאט לאט והצטרף לשיחה בעזרת המורה. ילדים אחרים הודו שלא שמו לב שנדב מבקש לומר את דעתו, ואסף הרים את ידו וביקש להתנצל בפני נדב. בינתיים, ילדה אחרת, ביישנית, שגם היא עשתה מאמצים להשתלב בשיחה ולא הצליחה בכך, הצהירה על כך בפני הילדים וסיפרה על התחושה הבלתי נעימה שחוותה.
סיטואציה כיתתית כזאת, מאפשרת למורה, אשר מכיר/ה את הילדים ונהנה מאמונם, לחשוף בזהירות ובעדינות מצוקה של ילד אחד, ולהביא את הילדים האחרים להבין את המצוקה הזאת ולרצות לפתור אותה. התערבות כזאת מונעת התפתחות שלילית של הסיטואציה בכיתה עד כדי אלימות גדולה יותר וחרם של הילדים על הילד הפוגע, כפי שקורה פעמים רבות במציאות. התערבות כזאת מסייעת לילד להבין את מה שקורה לו בכיתה, (ולפעמים גם מחוצה לה) בחברת ילדים אחרים, ועוזרת לו להתמודד בצורה נכונה יותר בהמשך, כשיתקל במקרים דומים. לא פחות חשוב מכך, התערבות כמו זו במסגרת של הכיתה, מזמנת עבור הילד חוויה חברתית חיובית; ילדים עם קשיים חברתיים זקוקים לתיווך של מבוגר, שיעזור להם לנהל חוויות רגשיות, וללמוד איך מתאים וכדאי לבטא אותן בסיטואציות חברתיות.

השיח הרגשי, שהמורה יכול לעורר ולנהל בכיתה, מפתח אמפתיה והבנה רגשית. שיח רגשי כזה מביא ילדים להבין את מצבו של האחר, ולשאול את עצמם שאלות כמו: איך הילדים האחרים מרגישים? ואיך אני הייתי מרגיש בסיטואציה כזאת? פיתוח יכולות אמפתיות מסייע לילדים לרכוש מיומנויות חברתיות, ובאמצעות כך ליצור יחסים בינאישיים טובים יותר עם האחר. זו אינה משימה פשוטה במסגרת כיתתית שבה נוכחים תלמידים רבים ומורה אחד/ת והעניינים מתלקחים במהירות, אך גם התערבויות קצרות, אשר מדגישות את השיח הרגשי בכיתה, יכולות לקדם את הילדים מבחינה חברתית.
לילדים שהקושי שלהם בולט לעומת היתר, יש מקום להמליץ על טיפול קבוצתי ממוקד בפיתוח כישורים חברתיים.

The post ילד תוקפן הוא לעתים פשוט ילד בודד first appeared on חברים.

מהם הסימנים שיכולים להעיד על קיומו של חרם? כל התנהגות של הצקה, לגלוג או נידוי של ילד, גם אם היא ננקטת על ידי שני ילדים בלבד, וגם אם היא נראית חד פעמית. התנהגות כזו יכולה להתבטא גם באופן וירטואלי, למשל בקבוצת הוואטסאפ הכיתתית או בפייסבוק, והיא יכולה להעיד על דינאמיקה שמתרחשת במציאות. סביר להניח שכל התנהגות שאנו עדים לה, היא למעשה חמורה יותר כשאנחנו לא בסביבה. לכן, עדיף לא לקחת סיכון ולא להקל ראש באף התנהגות חברתית פוגענית. כשילד נשאר לבד בהפסקה יותר מפעם אחת – חשוב לשים לב ולהבין את הסיבה לכך. כך גם לגבי ילד שמורגש שינוי לרעה בהתנהגותו, מצב-רוחו או תפקודו הלימודי, והסיבה לכך אינה ברורה.

ברגע שזיהינו שמתקיים חרם, מה אפשר לעשות? אפשר לפנות ליועצת או לפסיכולוגית של בית הספר, במטרה לנקוט בהתערבות כיתתית, התערבות פרטנית עם מנהיגי החרם, ולספק תמיכה לילד המוחרם והכוונה להוריו. אפשר לפנות להורים של מנהיגי החרם במטרה ליצור איתם שיתוף פעולה לשינוי המצב. לבסוף, ההתנהגות של המורים כלפי הילד המוחרם במהלך השיעורים משמעותית מאוד – לדרך בה המורים מתייחסים אליו יש השפעה על האופן בו הוא נתפס בעיני הילדים. חשוב למצוא את החוזקות והכוחות של אותו ילד, ולהשתמש בהן על מנת לחזק את מעמדו בשיעורים עצמם. אם מדובר בילד שהתנהגותו מקשה בשיעורים מסיבה כזו או אחרת, חשוב להיות סובלניים במיוחד כלפיו ולהבין את מקור הקושי שלו. כך נוכל להפוך את הקושי לחוזקה – למשל, אם מדובר בילד שמתקשה לשבת בשקט בכיתה, אפשר לתת לו משימות כגון מחיקת הלוח, הבאת ציוד מכיתות אחרות, וכדומה.

ואחרי שהתמודדנו עם החרם? חרם יכול לקרות לכל ילד, ופעמים רבות הסיבה לכך אינה ברורה. עם זאת, חשוב לנסות להבין האם הילד שהוחרם סובל מקשיים חברתיים שפוגעים ביכולתו לקיים אינטראקציות חברתיות חיוביות. במידה וזה המצב, יש צורך במסגרת חברתית מבוקרת, בה הוא יוכל להתנסות באינטראקציה חיובית שתהווה תיקון לחוויות שעבר, ובנוסף תסייע לו בבניית מיומנויות חברתיות שיובילו לקיום אינטראקציות חברתיות מתגמלות, ולחיזוק תחושת הערך העצמי.

The post חרם חברתי – לא בכיתה שלי first appeared on חברים.