ממה נובעים הקשיים החברתיים של הילד שלי? לפעמים מדובר בחוסר מזל, והילד נקלע לכיתה גרועה במיוחד. אבל פעמים רבות המצב יותר מורכב, וקשיים חברתיים נובעים משילוב של נסיבות – למשל, ההורים של הילדה התגרשו, היא מדוכדכת ומתבודדת בהפסקות, והילדים האחרים בכיתה לא ממש משתדלים לגשת אליה ולשתף אותה, מה שרק מעצים את הדכדוך ואת הרצון שלה להיות לבד. או שהילד מתמודד עם הפרעת קשב וריכוז, במשחקים הוא נוטה להתרגז בקלות, והילדים האחרים לא סובלניים ומגיבים אליו באופן שלילי, מה שרק מעצבן אותו עוד יותר. במקרים כאלה, מעבר של בית ספר יוביל לשינוי של הסביבה, אבל הקשיים עמם מתמודד הילד יישארו, וסיטואציות דומות יכולות לחזור על עצמן גם בסביבה חברתית שונה.

כמה זמן הילד שלי מתמודד עם קשיים חברתיים? יש הבדל בין ילד שהתמודד עם משבר חברתי חד פעמי, לבין ילד שתמיד התקשה מבחינה חברתית במסגרות השונות. ילדים שהתמודדו עם קשיים חברתיים לאורך זמן, למעשה לא זכו למספיק הזדמנויות להתנסות בקשרים חברתיים, ללמוד מיומנויות חברתיות, ולחוות חוויות חיוביות שמחזקות את הערך העצמי. לכן, גם אם הם יעברו למסגרת חדשה, ייתכן שהנזק שנגרם לאורך השנים, יקשה עליהם להסתגל אליה.

מה יקרה בבית הספר החדש? פעמים רבות, הביטוי "משנה מקום משנה מזל" הוא נכון מאוד. ילדים רבים נקלעים ל"לופ" של קשיים חברתיים, שהם אינם יכולים לצאת ממנו, אלא אם יעברו מסגרת. ילדה ביישנית למשל, יכולה להתגבר על הביישנות שלה, ובכל זאת להתקשות להתחיל לדבר בכיתה, אחרי שנים בהן אף אחד לא יודע איך הקול שלה נשמע. או ילד שתמיד נקלע לריבים במשחקי כדורגל, יכול ללמוד להתנהג באופן פחות אימפולסיבי, אבל לא בטוח שהילדים ירצו לצרף אותו למשחק. בבית ספר חדש, הילדים לא מכירים את הילד שלנו, הוא לא מתויג אצלם כ"בעייתי", ויש לו הזדמנות אמיתית להתחלה חדשה. מצד שני, חשוב לקחת בחשבון שכל עוד הילד לא טיפל בקושי האישי שלו, החוויה החברתית הקשה יכולה לחזור על עצמה גם בבית הספר החדש, מה שיהווה עבור הילד חוויה שלילית נוספת, ויעמיק את הפגיעה בערך העצמי שלו.

אז מה עושים? מעבר לבית ספר יכול להיות מאתגר וכרוך בקשיים, אבל אם ניסיתם לטפל בילד, לטפל בכיתה על ידי התערבות הצוות החינוכי, ודבר לא עזר, בהחלט יש מקום לחשוב על מעבר בית ספר. עם זאת, חשוב מאוד לנצל את החודשים שנותרו עד תחילת שנה הלימודים הבאה, כדי לטפל בקשיים החברתיים של הילד, כך שהוא יוכל להסתגל בקלות למסגרת החדשה, ולזכות לחוויה חיובית מבחינה חברתית.

The post משנה מקום משנה מזל? על מעבר בית ספר בעקבות קשיים חברתיים first appeared on חברים.

מעבר לבדידות, גם הטיול עצמו מלא באתגרים מהתחום החברתי, והם מתחילים כבר בשלב ההכנות לקראת הטיול. כשכולם מתארגנים לקראת השינה המשותפת בחדרים, וקובעים מי יהיה עם מי, הילדים המתקשים יכולים למצוא את עצמם נאבקים על מקומם ולעתים להישאר בחוץ, או פשוט לוותר מראש. זה ממשיך בעלייה לאוטובוס, כשלילדים אלה לא ברור אם ימצאו מישהו לשבת לידו, מה שיכול ליצור חוויה של דחייה ותחושה של בדידות. דוגמאות כאלה ואחרות מעלות את החרדה לקראת הטיול השנתי, ומגבירות את הרצון להימנע ממנו.

מה עושים? קודם כל, חשוב להיות מודעים לאותם ילדים שעשויים להתקשות בטיול השנתי, כך שניתן יהיה לאתר אותם ולדאוג להם עוד לפני הטיול עצמו. הערכות מראש יכולה למנוע מצבים לא נעימים של אלתור פתרונות בזמן אמת, כגון מורה המצמידה לילד מתקשה ילד אחר, מה שיכול ליצור התנגדות מצד שני הצדדים ולעורר תגובות של גיחוך בקרב ילדי הכיתה האחרים.

הנה מספר דרכים להיערך לפני הטיול:

1. פניה לילדים חזקים – כדאי לפנות לילד שידאג לילד המתקשה וילווה אותו לאורך הטיול. בחירת הילד המלווה חשובה ביותר – עליו להיות ילד שאינו רק חזק מבחינה חברתית, אלא גם בעל מצפון חברתי. ילד כזה ישמח לעזור ולהיות שותף, מה שיהווה גם עבורו חוויה משמעותית ומעצימה.
2. העלאת מודעות הצוות – חשוב לפנות גם לצוות החינוכי וגם להורים המלווים בטיול, להסב את תשומת ליבם לילדים המתקשים, ולדאוג שישימו לב אליהם, בעיקר במצבים הרגישים – עליה לאוטובוס, התארגנות בחדרים, וסיטואציות שאינן מובנות, כגון זמן חופשי.
3. טיפול – טיפול לשיפור כישורים חברתיים מתייחס בין היתר לאירועים שכיחים בחייו של כל ילד, כגון הטיול השנתי. בטיפול, כל ילד משתפף בחששות שלו לקראת הטיול ומבין שהוא אינו לבד, מה שמקל מאוד על תחושת הבדידות עמה מתמודדים ילדים אלה באופן כללי ולקראת הטיול בפרט. במהלך הטיפול עובדים על פיתוח מיומנויות חברתיות שיכולות לסייע לילד להתמודד עם מצבים אותם מזמן הטיול השנתי, מתאמנים על יישומן ומקבלים פידבק.

ואם הילד שלי לא רוצה לצאת לטיול, מה עליי לעשות? עם שאלה זו מתמודדים הורים רבים לילדים הסובלים מקשיים חברתיים. מצד אחד הילד סובל, ואנו רוצים לעזור לו להימנע מהכאב הכרוך בטיול. מצד שני, אנחנו רוצים שיצבור חוויה חיובית, שתעזור לו מבחינה חברתית בטווח הרחוק, ותתרום לחיזוק הערך העצמי שלו. בעוד שאין תשובה גורפת לשאלה עד כמה כדאי לנו ההורים לשכנע את הילד לצאת לטיול, עלינו לוודא שאנו עושים את המקסימום על מנת ליצור את התנאים שיאפשרו לו חוויה חיובית. הביטחון שלנו בכך ישפיע על הדרך בה אנו מציגים את הטיול לילד, וכך יכולה להשפיע גם עליו.

The post איך לעבור את הטיול השנתי בשלום? first appeared on חברים.

ברור לנו שכל פנייה לטיפול נובעת מתוך קושי או מצוקה, וככל טיפול פסיכולוגי, אנו שואפים להפחית את המצוקה ולהגביר את הרווחה הנפשית של הפונה. על מנת שנוכל לעשות זאת בצורה הטובה ביותר אנחנו רוצים לחבור להורים ובמידת האפשר, להיות בקשר עם גורמים במערכת החינוך הקשורים לילד (מחנכ/ת, יועצ/ת, מנהל/ת, מורה בחוג למחוננים, משלב/ת וכו׳).

באופן כללי, ניתן לחלק את התהליך עם ההורים לשלושה שלבים כרונולוגיים:

1. פנייה, מפגש הכרות והחלטה אם להצטרף לקבוצה.
2. תהליך טיפולי משותף.
3. החלטה על סיום התהליך.

פנייה, מפגש הכרות והחלטה אם להצטרף לקבוצה

תחילה, לרוב אחד ההורים יוצר קשר בטלפון עם ״חברים״, מספר בקצרה על סיבת הפנייה ומעביר פרטים כלליים על הילד ועל עצמו (שם הילד, בית ספר, מקום מגורים, פרטי קשר, סטטוס משפחתי, קופת חולים וכו׳). אנחנו מספרות על מה שקורה ב״חברים״ ואם נראה שיכולה להיות התאמה, אנחנו מציעות לקבוע מפגש הכרות. זהו מפגש כפול בו פסיכולוג אחד נפגש עם הורי הילד ופסיכולוג אחר נפגש במקביל עם הילד עצמו.

במפגש ההכרות אנו שואפים לקבל מההורים מידע המאיר את ההתמודדות של הילד מנקודת מבטם. ההורים מתבקשים לתאר את מצבו החברתי של הילד לאורך השנים ובמסגרות השונות. אנו רוצים לקבל תמונה מקיפה ככל הניתן מבחינה התפתחותית, נפשית וקוגנטיבית של הילד, לצד הבנה של המערכות בהן הוא משולב (משפחה, בית ספר, חוגים ועוד). במפגש, ההורים מקבלים מידע על אופי הטיפול במקום ומתקבלת החלטה משותפת: האם טיפול בקבוצה ב"חברים" היא הדבר המתאים, ואם כן – איזו קבוצה? במידה ואנו לא מתרשמים שמדובר באפיק טיפול מתאים, אנו מפנים לטיפול שאנו סבורים שיכול להיות נכון וטוב יותר עבור הילד.

תהליך טיפולי משותף

אם מתקבלת ההחלטה להצטרף לקבוצה, חלק מהחוזה הטיפולי כרוך במפגש חודשי עם ההורים. כך, אחת לארבעה שבועות, נפגשים הורי הילד עם אחד משני הפסיכולוגים של הקבוצה (המפגשים מתקיימים עם אותו פסיכולוג באופן קבוע). ישנן מטרות שונות למפגשים:

1. מפגש הורים ראשון – הכרות מעמיקה ותיאום ציפיות. המפגש מתקיים כחודש לאחר הצטרפותו של הילד לקבוצה. זהו שלב ראשוני מאד בתהליך והוא מאפשר הזדמנות להעמיק את ההבנה של הפסיכולוג את הילד, דרך נקודת מבטם של ההורים. כמו כן, ההורים מוזמנים להעלות ציפיות מהתהליך ובשיתוף עם הפסיכולוג יכולים להגדיר מה יהיה אופי המפגשים.
2. עדכון הדדי – לאורך התהליך, ההורים מעדכים את הפסיכולוג בחיים "מחוץ לקבוצה" והאם חל שינוי באחת או יותר מהמסגרות הללו: חיי המשפחה, חיי בית הספר, חוגים וכו׳. לצד זאת, הפסיכולוג מתאר בפני ההורים את האופן שבו הילד מבטא את רגשותיו, מחשבותיו והתנהגותו בקבוצה. ככל שהזמן חולף נצפה לראות שינוי לטובה בהתנהגותו של הילד בקבוצה בהיבט החברתי. בהמשך, אנו שואפים לראות "הכללה" של התנהגויות אלו גם למסגרות האחרות.
3. הזמנה לחשיבה משותפת – העדכון ההדדי מאפשר חשיבה משותפת על הילד, על יחסיו עם בני משפחה וחברים מחוץ לכיתה ומציע הזדמנויות לשינוי. פעמים רבות הורים מגיעים עם לבטים שונים בנוגע לילד ומפגש ההורים מהוה הזדמנות להעלות ולבדוק אותם בסביבה מאפשרת ואמפתית.

החלטה על סיום התהליך

אנו ב"חברים" שואפים לשינוי עמוק באופן שבו הילד חווה את יחסיו עם סביבתו. עם זאת, אנו מעדיפים שהטיפול יהיה ממוקד וקצר ככל הניתן.

ההתחייבות הראשונית היא ל 16 מפגשים בקבוצה. לאחר מכן התהליך ממשיך באופן רצוף, עד שההורים והפסיכולוג מחליטים במסגרת מפגשי ההורים שהגיע הזמן להיפרד. פרידות מקבוצה הן תמיד בשבוע האחרון של החודש ובהודעה של חודש מראש, כדי שניתן יהיה לנהל את התהליך באופן הטוב ביותר מבחינה רגשית.

מפגש עם צוות בית הספר

במהלך הטיפול אנו ממליצים בחום שהפסיכולוג אשר נמצא בקשר עם ההורים יקיים מפגש משותף גם עם צוות בית הספר. מדובר במפגש של הפסיכולוג, אחד ההורים (לפחות), המחנכ/ת, והיועצ/ת. אם ניתן אנו ממליצים שגם המנהל/ת ועוד גורמים חשובים יהיו נוכחים. נסיוננו מלמד שהמפגשים הללו תורמים רבות.

• הם מסייעים לנו להבין טוב יותר את עולמו החברתי של הילד
• מגייסים את הצוות החינוכי לתהליך
• ומאפשרים לנו לתרום לצוות החינוכי מההבנה שלנו את הילד

לעתים כאשר יש צורך, אנו ממליצים גם על פגישות אישיות עם הילד, במקביל לפגישות הקבוצתיות, מפגשי ההורים והמפגש עם הצוות החינוכי.

The post הילד שלי ואני – מה עושים במפגשי הורים? first appeared on חברים.

הפרעת קשב וריכוז: הפרעת קשב ומה?

ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז מוסחים בקלות, קשה להם לתכנן רצף פעולות ולמלא אחרי הוראות. הם נוטים לפעול במהירות בלי לחשוב על ההשלכות, ולרוב יהיו חסרי שקט ותזזיתיים. ההפרעה משפיעה על התלמיד בכל התחומים:

• בבית – שם החיבה שלו בבית הוא "עפיפון", בגלל שהוא מרבה לשכוח דברים שביקשו ממנו לעשות. הבדיחה הקבועה לגביו היא שמזל שהראש שלו מחובר לצוואר, שכן אחרת גם אותו הוא היה שוכח. נראה שהוא לא מקשיב כשמדברים אליו. גם אם הדברים נאמרים בהומור, הורים רבים מרגישים מתוסכלים כשהילד מתרוצץ כשיש אורחים, לא מפנה את הכלים גם בפעם החמישית שביקשו ממנו, ולא עוזר לאחיו הקטן להתארגן בבוקר. פעמים רבות גם הילד יכול להרגיש חוסר הצלחה ולסבול מדימוי עצמי ירוד. העניין של פעילות היתר מאוד משפיע ומפריע לילד עצמו ולכל סובביו.
• בבית הספר – הילד לרוב יתנועע בחוסר נוחות או יתפתל בכיסא. בגיל בית הספר היסודי, ישמח לרוץ ולהשתולל בהפסקה. פעמים רבות, יתקשה בקריאה ובלמידת נושאים בסיסיים, מה שיכול להוביל לתחושה של חוסר הצלחה ותסכול. בגלל הקושי להקשיב ולעקוב אחרי הוראות, המורות עשויות להעיר לו פעם אחר פעם, דבר שרק מגביר את תחושת התסכול. בחטיבה ובתיכון, זה כבר מתקבע ומשפיע על עיצוב האישיות. חשוב לחפש את נקודות החוזק של הילד – חכמה, יצירתיות, אמפתיה לאחרים, או כל דבר אחר, ולהעצים אותו דרך נקודות אלה.
• עם החברים לכיתה – הילד מתקשה לעצור ולחשוב לפני שהוא פועל, ולכן הוא נוטה להתפרץ לדברים של חברים שלו, מתקשה לחכות לתור שלו במשחק, וממהר להיעלב ולכעוס על חברים. הוא מתקשה לעקוב אחרי חוקים של משחקים, ולכן אם חבריו משחקים כדורגל בחצר, יכול להיות שהם לא ירצו לשחק איתו כי הוא כל הזמן שובר את הכללים. בגלל חוסר תשומת הלב לפרטים, הילד מתקשה לקרוא מצבים חברתיים, ויש סיכוי גבוה שיחשוב למשל שילדה מהכיתה צוחקת עליו למרות שמי שיושב מאחוריו עושה פרצופים מצחיקים למורה והוא רק אוכל את הסנדוויץ' שלו בשקט.

איך אפשר לעזור? היכולת לעצור, להבין מה נדרש ממני, לחשוב מה אני מרגיש ומה האחר מרגיש, היא יכולת בסיסית ללמידה אבל גם לפיתוח מיומנויות חברתיות. זוהי בדיוק היכולת בה ילדים עם ADHD מתקשים. לכן, חשוב לחזק אצלם את היכולת להבין מצבים חברתיים, ולפעול רק אחר מחשבה. יש מספר דרכים לעשות זאת:

1. חלוקת משימה גדולה למשימות קטנות – עזרו לתלמיד ללמוד לפעול אחר הוראות ולמלא כללים על ידי למידת המיומנות של פירוק משימות גדולות למספר משימות קטנות ויצירת תזכורות לעצמי למלא את המשימות הקטנות.
2. חפשו את החוזקות – לכל ילד יש חוזקות! גם ילד המתמודד עם קושי ביכולת הקשב והריכוז. חפשו את היצירתיות, המקוריות, החמלה, היזמות או כל יכולת אחרת שיש לה פוטנציאל חיובי. זהו את היכולת וחפשו את הדרכים לאפשר לה לבוא לידי ביטוי. אפשר לעשות את זה במטלות לימודיות או אחרות. לחזק את התלמיד במקצוע שהוא טוב בו ולוותר במקצועות שקשה לו.
3. היו יצירתיים בשיטות הערכה חלופיות – ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז מסוגלים להתרכז מצוין במה שמעניין אותם באמת. נכון שחשוב לדעת להצליח במבחנים ולא טוב ללמד את התלמיד להימנע ממה שקשה לו, אך יחד עם זאת, חשוב לאפשר לו גם ערוצים אחרים לביטוי. חפשו את הדרכים שבהן התלמיד יוכל למצוא עניין ולחוות הצלחה לימודית. לדוגמא, פרויקט ייחודי ויצירתי, המצאת משחק מחשב או משחק קופסא בנושא הנלמד.
4. אחריות – תנו לתלמיד תחום אחריות שהוא מסוגל לעמוד בו וכך תלמדו אותו שהוא מסוגל להיות אחראי, שאפשר לסמוך עליו.
5. עזרו לתלמיד להשיג תחושת שייכות לקבוצה – חוויה קטנה של שייכות בקבוצה או בכיתה שווה יותר מאלף רגעים של דחייה חברתית. אל תסמכו על הילדים בכיתה שיסתדרו בעצמם עם הילד ה"מעצבן". עזרו לתווך את התנהגותו, שמשו מודל עבור הילדים באופן שבו אתם מתייחסים להתנהגויות "מעצבנות" והראו שאכפת לכם מהאווירה הקבוצתית בכיתה גם מעבר לתחום הלימודי.
6. צרו קשר אישי עם התלמיד – ילדים הסובלים מהפרעת קשב חווים עצמם רוב הזמן כילדים "מציקים" או "מעצבנים", במקרים רבים אפילו "רעים". קשר אישי עם המורה יכול לעשות שינוי ענק עבור ילד: לגרום לו להרגיש שלא רואים אותו כילד רע, שהוא אהוב ומוערך למרות ההפרעה, שיש לו כתובת לפנות אליה ושיש מישהו שמאמין בו.
7. חפשו הסברים נוספים לחוסר השקט – שימו לב לנטייה של כולנו – הורים, מורים ואנשי טיפול, להפוך את הפרעת הקשב ל"פח זבל" לכל הבעיות. ילדים הסובלים מהפרעת קשב סובלים פעמים רבות מבעיות רגשיות וחברתיות נלוות,  וזקוקים למבוגר משמעותי שיראה, יבין ויעזור להם בהתמודדות.
8. במקרה הצורך המליצו להורים על טיפול מותאם לקשיים – ישנם סוגים שונים של טיפולים שיכולים לעזור לילד, כמו טיפול תרופתי או טיפול פסיכולוגי. בטיפול פסיכולוגי קבוצתי, מתמקדים בשיפור היכולות החברתיות. מלמדים את הילד לזהות את הרגשות שגורמים לו לכעוס עכשיו על חבר, להפריע לאחרים או להיעלב ולפוצץ את המשחק. הפסיכולוגים שמלווים את הקבוצה נותנים כלים שעוזרים לילד לקרוא את המצב החברתי, ומסייעים לו להבין מה עובר עליו בזמן משחק עם ילדים נוספים, במטרה לשפר את היכולת להשתלב בקבוצה. כאשר לילד טוב יותר מבחינה חברתית, גם המטלות הלימודיות נצבעות בצבעים בהירים יותר.

The post איך נעזור בכיתה לילדים עם הפרעת קשב וריכוז? first appeared on חברים.

מהי "סמול טוק"? שיחה על עניינים יום-יומיים, שמטרתה ליצור אווירה נעימה, לשבור את הקרח במצבים מביכים, או ליזום אינטראקציה עם חבר שאנחנו מעוניינים בקרבתו. מה שחשוב בסמול טוק הוא לא הנושא של השיחה, או המידע שאנחנו רוצים להעביר או לקבל, אלא היא משמשת כלי ליצירת תקשורת נעימה.

מתי משתמשים בה? אפשר לעשות סמול טוק עם חבר לא קרוב שעוד אין לנו נושאי שיחה משותפים, אפשר לעשות אותה בהפסקה, לפני ואחרי השיעור, כשאנחנו מחכים בתור לשירותים, הולכים ביחד לכיתה אחרת, ובעצם בכל מצב לא מובנה שבו נמצאים בנוכחות חבר.

למה זה לפעמים קשה? בדרך כלל לשיחה יש מטרה שברורה לנו – או שאנחנו שואלים על משהו שמעניין אותנו, או שאנחנו עונים לשאלה של מישהו אחר, או שאנחנו אומרים משהו שחשוב לנו שהחבר ידע. אבל איך יודעים על מה לדבר כשבעצם נושא השיחה הוא לא המטרה ואפילו לא ממש חשוב? ליזום סמול טוק יכול להיות מביך, ואפילו מאולץ. אבל ככל שמתאמנים יותר זה הופך להיות יותר טבעי וזורם.

אז מה עושים בשביל להתחיל? קודם כל, כמה כללים שחשוב לזכור: אם אפשר עדיף לשאול שאלה – זה פותח אפשרות לשיחה. עדיף להגיד משהו מצחיק – צחוק תמיד עושה אווירה יותר נעימה וכיפית. אף פעם לא להגיד משהו שיכול להיות לא נעים לחבר, רק כי אנחנו רוצים ליצור שיחה ואין לנו רעיון לנושא.

השאלות המנחות הבאות יעזרו לנו ליזום "סמול טוק":

1. האם אני יכול להגיד משהו שקשור לסיטואציה שבה אנחנו נמצאים? אם אנחנו יוצאים משיעור, אפשר לדבר על משהו שקרה בשיעור, ועדיף משהו מצחיק. אפשר גם לדבר על משהו שקרה בעבר, וקשור לדבר המצחיק שקרה בשיעור. זה יכול לגרום לחבר להביע את דעתו על האירוע, וגם להיזכר בעצמו בדברים מצחיקים דומים, משיעורים אחרים או מחייו האישיים. אם אנחנו לא מצליחים לחשוב על נושאים מצחיקים, אפשר גם לדבר על שיעורי הבית שהיו במקצוע הזה, או על המבחן הקרוב. כך יכולה להתחיל שיחה על הלימודים, או החלפת עצות לגבי הלמידה למבחן.

2. האם אני יכול לחשוב על נושא שעליו דיברתי פעם עם החבר? אם למשל חבר סיפר לי שהוא מתכנן לראות סרט, אפשר לשאול "נו, אז ראית כבר את הסרט?", "איך הוא היה? כדאי ללכת לראות?".

3. אם ענינו "לא" לשתי השאלות הקודמות, יש נושאים כלליים שאפשר לדבר עליהם תמיד – תכנית טלויזיה או משחק ספורט ששודרו אתמול, או אירוע כיתתי שמתוכנן לזמן הקרוב. למשל – "ראית איך מכבי ניצחו אתמול 3:1?", "איזה פרק מותח היה אתמול", או "מה אתה מתכנן להביא למסיבה?". ותמיד אפשר גם להראות תמונה מצחיקה בטלפון הנייד.

לסיכום, סמול טוק היא כלי חשוב, ולא תמיד קל ליזום אותה. מה שיכול לעזור לנו הוא להתאמן באמצעות השאלות המנחות, עדיף בסביבה שאינה מלחיצה, וללמוד מהניסיון שלנו ושל ילדים אחרים.

The post "סמול טוק" – איך עושים את זה? first appeared on חברים.

The post יצאנו להפסקה? על החופש שבהפסקה והחופש לבחור. first appeared on חברים.

הדבר החשוב ביותר שילדים לומדים בשנות בית הספר, הן מיומנויות חברתיות. בית הספר מהווה סביבה חברתית עשירה, בה הילד יכול לצבור התנסויות חברתיות שונות, אשר הן קריטיות בשבילו, כדי ללמוד איך להתנהל חברתית גם בעתיד. זוהי ההזדמנות שלו להתנסות ולטעות, ללמוד מהטעויות החברתיות שלו כדי להתקדם הלאה, להשתפר, ולהשתפשף במיומנויות שילוו אותו כאדם בוגר לאורך כל חייו.

דנה היא תלמידת כיתה ח'. יש לה 3 חברות יחסית קרובות, אבל בכיתה היא אף פעם לא הרגישה מאד שייכת. היא מרגישה שהיא לרוב יודעת יותר טוב מהילדים האחרים, אבל הם בכל זאת לא מקשיבים לה. דנה תמיד חייבת להגיד את המילה האחרונה. חברות התחילו להעיר לה שזה קצת מציק ואפילו מעצבן, שבכל ריב היא לא מסוגלת "לשחרר", שהיא תמיד חושבת שרק היא צודקת, ושהיא נעלבת אם הן קובעות להיפגש בלי להתייעץ איתה אצל מי הן יפגשו. דנה למדה עם הזמן, מתי חשוב שתביע את דעתה ולא תתפשר על מה שחשוב לה, ומתי זה דווקא נחמד שמישהי אחרת מובילה. היא למדה שהיא מרוויחה יותר כשהיא לפעמים בתפקיד השומעת והמקשיבה, ושמידי פעם גם לחברות שלה יש רעיונות מוצלחים שלא חשבה עליהם לבד. הגמישות החברתית הזאת, שרכשה במהלך החטיבה, תשמש אותה כל חייה.

בעוד 15 שנה, כשדנה תעבוד בתור מהנדסת בחברת ייעוץ, היא תוכל להתעקש לעבוד על פרויקטים שהיא מאמינה בהם, ולהוביל אותם. היא תדע איך להציג את הרעיונות שלה לשיפור וייעול תהליכים אצל הלקוח בצורה בהירה ומשכנעת. היא גם תוכל לשבת לסיעור מוחות עם חברי הצוות שלה, לשמוע רעיונות של אחרים, לחוות את דעתה, ולקבל על עצמה משימות, גם כשהיא לא חושבת שהן יקדמו את הפרויקט. היא תוכל לבקש עזרה מחברה למשרד כשהדד ליין שלה קרוב וערימת המשימות שקיבלה לא נגמרת, ותשמח לעזור כאשר חבר לצוות יבקש שתעיף מבט על המצגת שהוא מכין ותחווה את דעתה. כשכולם יוצאים לארוחת צהריים, דנה נזכרת לפעמים בנערה שהייתה. היא נזכרת שהייתה מפחדת להישאר לבד בהפסקת צהריים, לשבריר שניה מתגנבת לה תחושת הבדידות, אך קול חברי קוטע אותה – דנה, תפסיקי לעבוד, כולם מחכים לך, היום את בוחרת איפה אוכלים.

ילדים מסוימים מצליחים לרכוש את הכלים החברתיים הנחוצים להם בקלות. עבור ילדים אחרים, זוהי משימה לא פשוטה בכלל, עקב סיבות שונות וקשיים שונים. יתכן שהילד סובל מהפרעת קשב וריכוז, שמקשה עליו להתרכז בדברים שחברים שלו אומרים, והוא נוטה להגיב בצורה אימפולסיבית לדברים שמרגיזים אותו. יתכן שהילדה מתביישת מילדים אחרים, היא "נעלמת" בכיתה ולא מוצאת את המקום שלה. יתכן שהילד נחמד ונעים לכולם, נדיב לחבריו, אך בכל זאת הוא מרגיש קצת בודד. חשוב לדעת, שמיומנויות חברתיות הן כלי שאפשר לשפר.

יש ילדים שיסתייעו בעזרה שתינתן להם בבית, ויש ילדים שיוכלו להיעזר בטיפול, כדוגמת הטיפול הקבוצתי. הייחוד של טיפול קבוצתי, הוא בכך שהקבוצה מהווה עבורם את הזירה החברתית הנחוצה כדי ללמוד מיומנויות חברתיות, בזמן אמת, כאשר פסיכולוג נמצא לצידם כדי להנחות, להקשיב, ולתווך את המצבים החברתיים. כך או כך, חשוב להעניק לילדים את ההזדמנות לחוות את שנות בית הספר כשנים של למידה חברתית, שתיתן להם את כל הכלים שהם צריכים לעתיד.

The post יכולות חברתיות – הדבר החשוב ביותר ללמוד בבית הספר first appeared on חברים.

בביה"ס:  (-) ילדים אשר לאחרונה נמנעים מפעילויות שעד לא מזמן נהנו מהם.

             (-) ילדים אשר "בוחרים" עבודה פרטנית על פני קבוצתית כאשר ניתנת להם הבחירה.

             (-) ילדים אשר חוזרים מזמן ההפסקה מכונסים/מעופפים/עצבניים. ילדים המראים סימני לחץ בדקות שלפני ההפסקה.

             (-) ילדים המעדיפים את קרבתם של מבוגרים או של ילדים צעירים יותר.

הורים, בבקשה לא להתבייש לבקש ממחנכת הכיתה לשים לב לנושא. זהו נושא לא פחות חשוב מההתקדמות של הילד/ה בלימודים. לרוב שני התחומים גם קשורים האחד לשני. קשיים חברתיים משפיעים לרעה על תחומי הקשב, הריכוז והמוטיבציה. דמיינו את צורת התפקוד והתפוקה שלנו, המבוגרים, בסביבת עבודה בה אנו מרגישים דחויים. שיחה אישית בין הילד/ה למורה קשובה ואכפתית יכולה לעשות פלאים בנושא. במידת הצורך מומלץ לפנות להתייעצות ועזרה מפסיכולוג/ית ביה"ס או מגורם טיפולי חיצוני.

בבית:  (-) תחושת עצבנות ו/או דכדוך כללית שאינה מובנים להורים. ייתכן קשר סמוי בין הדברים השווה בירור.

          (-) הצקות ומריבות בקצב מוגבר עם האחים. ייתכן שאלו ניסיונות לגרום לאחרים מה שנגרם לו/ה. אין כמו אחים בשביל התפקיד הזה. לחילופין, היצמדות מוגברת לאחים, על חשבון זמן שבעבר היה מופנה לחברים.

          (-) הימנעות מפעילויות וחוגים קבוצתיים.

         (-) הגברה של "זמן המסכים" במהלך היום. מסכי המחשב והטלוויזיה מהווים את הבריחה המועדפת על ילדים המתקשים להתמודד עם העולם שבחוץ.

         (-) התנגדויות ומאבקים לפני ההליכה לביה"ס. במרבית מהמקרים, ילדים המרגישים בנוח עם בני גילם ימעטו להתנגד ללכת לביה"ס גם אם הם מתקשים לימודית. לכן זוהי נורת אזהרה חשובה. באותו האופן, יש לשים לב אם הילד/ה חוזר/ת לאחרונה מבי"ס מותש/ת ומכונס/ת במיוחד.

         (-) שינויים במצב רוח בשעות אחה"צ והערב. כמובן שייתכנו אינספור סיבות לכך, אך כדאי לברר בעדינות האם לא חווה/תה כרגע פגיעה נוספת באחת מהרשתות החברתיות.

אוקיי, זיהינו קושי. ועכשיו מה?

דיאלוג דיאלוג דיאלוג. למרות שכנראה שמאז ומעולם זו הייתה אחת מהמשימות המאתגרות (בטח עם מתבגרים) ישנה חשיבות עצומה לייצר שיח פתוח וכנה ככל הניתן עם ילד החווה קשיים חברתיים. במיוחד בגלל שזהו נושא שמייצר בושה ופעמים רבות אף הסתרה. ככל שהילד ירגיש בטוח יותר לחשוף ולשתף כך לכם תהיה גישה ישירה יותר לחוויותיו ולקשייו, ולו תיווצר האפשרות לבטא את כאבו בסביבה מוגנת. בנוסף, תקשורת פתוחה ומותאמת ביניכם מהווה עבורו מודלינג משמעותי למיומנויות חברתיות מוצלחות. בחלק לא מבוטל מהמקרים, ישנו קשר הדוק בין מצב חברתי בעייתי לבין מיומנויות חברתיות של הילד/ עצמו/ה. תמיד ניתן גם להיעזר בגורם מקצועי בשעת הצורך.

לקריאה נוספת: איך להתמודד עם הקשיים החברתיים של הילד שלי

The post בעיות חברתיות אצל ילדים – דרכי זיהוי ומענה first appeared on חברים.

ראשית חשוב להבין – מדוע ילדות מתנהגות בצורה מרושעת? רובנו לא שמים לב כמה קל לנו לבטא את צמד המילים "בנות רעות". נראה לנו מובן מאליו שבנות יכולות להיות רעות, מניפולטיביות וקנאיות ולפגוע ללא רחמים בבנות אחרות, במיוחד בגילאי בית הספר. אך האם בנות הן באמת "רעות"? האם בנות הן רעות יותר מבנים? אנשי מקצוע טוענים שבנים ובנות הם אגרסיביים באותה מידה, כאשר ההבדל נעוץ באופן הביטוי של האגרסיביות. בעוד מקובל בחברה שלנו שבנים יהיו אגרסיביים באופן ישיר ואף לעיתים בצורה פיזית, אגרסיביות נשית היא הרבה פחות מקובלת. נשים בחברה מקבלות מסר, החל מגיל צעיר מאוד, שעליהן להיות עדינות, רגישות, טובות לב, אכפתיות ואף לשים את צורכי האחר והקבוצה לפני צרכיהן שלהן. בעוד בנים משחררים אגרסיות במשחקים ובספורט, המשחקים שבנות משחקות בדרך כלל לא מאפשרים ביטויים של כעס ועוינות. גם בספורט, פעמים רבות מכוונים אותן לפעילויות אסתטיות על פני כאלה שמאפשרות שחרור של אנרגיה. כך, הדרך שבה בנות לומדות לשחרר קיטור היא בצורה מוסווית, מאחורי הגב, ברכילות וברשעות.
אין דבר כזה ילדות רעות. ילדות שנוהגות ברשעות כלפי בנות אחרות נמצאות בעצמן במצוקה גדולה וזקוקות לעזרה. בית הספר ושלל הפעילויות בהן ילדות ומתבגרות לוקחות חלק, מהווים כולם מגרש משחקים ללמידה חברתית. במסגרות החברתיות האינטנסיביות הללו ילדות לומדות כיצד לתקשר עם ילדות אחרות, כיצד להשיג תשומת לב, להרגיש אהובות, רצויות ובעלות ערך.
כך, ילדות יכולות לנהוג בצורה מרושעת כאשר הן מרגישות שחבורת הבנות שהן שייכות אליה היא גלגל ההצלה היחיד להישרדות בים החברתי הסוער. במקרה כזה, לדוגמא, ילדה יכולה להתנהג בצורה מרושעת כלפי ילדה אחרת, אם היא חושבת שתוכל להגדיל את הפופולריות שלה על חשבון אותה ילדה. מסיבה זאת, יכול להיות שאותה ילדה שהייתה קורבן להתעללות של בנות כיתתה יכולה זמן קצר לאחר מכן להתנהג בעצמה באותה רשעות כלפי ילדה אחרת.
המסקנה היא שהתופעה של "בנות רעות" לא תיפטר אם נתמקד בהתנהגות של ילדה זאת או אחרת, אלא דווקא אם נפסיק לחשוב שבנות הן מרושעות. כמבוגרים שרואים את התמונה הרחבה, אנו יכולים לעזור לבנות ללמוד צורה חדשה של שיח על כעסים ואגרסיות.

מה אפשר לעשות?

• אם ילדה מבודדת חברתית, היא זקוקה למישהו שישמע אותה. חשוב שהורים יהיו קשובים ופתוחים לשמוע את החוויה והמצוקה של הילדה, גם אם קשה נורא לשמוע דברים אלו מבלי למצוא עבורה פתרון. ההקשבה עצמה היא בעלת משמעות ויוצרת הקלה בפני עצמה כך שלא תמיד חייבים למצוא פתרון, אפשר פשוט להיות שם עבורה – קשובים ותומכים.
• התנהגותם של ההורים מהווה מודל עבור הילדים שלהם להתנהגות חברתית, ולרוב המודל הזה חזק הרבה יותר מהמסרים המילוליים  שהורים אומרים לילדיהם (כך למשל הורה שמקלל ברחוב אנשים, גם אם יגיד לבנו שאסור לקלל, מעודד למעשה את בנו לקלל בעצם התנהגותו). נסו להוות מודל שמאפשר צורות שיח פתוחות על פגיעה, כעס ואגרסיה, ובמקביל להימנע מחיזוק התפיסה של אגרסיה נשית כ"רשעות". שימו לב לאופן שבו אתם כהורים מתייחסים למאבקי כוח בחברה שלכם ונסו להימנע מאמירות שיפוטיות על השכנה ממול, קרוב משפחה זה או אחר או המורה בבית הספר.
• עזרו לילדה לפתח חוויה של ערך עצמי שמבוססת לא רק על ההצלחה החברתית שלה, למצוא חוגים ותחומי עניין שמתאימים לה.
• היו ערים למצבה החברתי והרגשי של בתכם – האם מדובר בתקופה קצרה של בידוד חברתי שממנה היא מצליחה לצאת בכוחות עצמה? אם המצב מתמשך, שימו לב למצבה החברתי ולמצבה הרגשי. האם היא פעילה? מסתגרת? עצובה? מדוכאת? כמעט לכל אישה יש זיכרונות של נידוי וחרם חברתי משנות ילדותה, אך לפעמים המצב הוא חמור יותר ודורש פניה לייעוץ ועזרה טיפולית.
• זכרו שיש הבדל בין גישה מחנכת ומלמדת לבין שיפוטיות וביקורתיות פשוטות. גם אם שמתם לב שהילדה שלכם היא זו שפוגעת זכרו שיתכן ובעבר הייתה בצד השני. ההתנהגות שלה לא בהכרח באה מעמדה של חוזק, ולהפך, סביר יותר שהפחד לאבד את מעמדה החברתי הוא זה שמוביל להתנהגות פוגענית כלפי בנות אחרות. היו קשובים לחששות הקשורים למציאות החברתית של בתכם וקחו אותם ברצינות. עודדו שיח של פתיחות ביחס לחששות אלו וצרו אוירה בה בני המשפחה מעדיפים ביטוי כנה של חולשה על פני העמדת פנים קשוחה.
• בין אם הילדה שלכם בצד הפוגע או הנפגע, היא יכולה להיעזר על ידי קבוצה טיפולית. טיפול קבוצתי היא טכניקת הטיפול המתאימה ביותר לקשיים חברתיים. ב"חברים" אנו מקיימים קבוצות רבות לילדים ולבני נוער בגילאים שונים. בכל קבוצה שני פסיכולוגים שאחראים על יצירת מרחב קבוצתי בטוח ומוגן. כך, כל ילדה בקבוצה מקבלת הזדמנות להתמודד עם קשייה באווירה נינוחה, נעימה וכיפית. אתם מוזמנים לקרוא עוד על הטיפול ב"חברים" או לשוחח עמנו בטלפון מספר 03-7572222.

The post על מה מדברים כשמדברים על "בנות רעות"? first appeared on חברים.

בשיעור חינוך בכיתה י"ב העמידה המחנכת לדיון את השאלה: האם צריך להישמע לפקודה בצבא גם כאשר היא מנוגדת לעמדתו המוסרית של החייל. חלק מהתלמידים דיברו בהחלטיות על כך שפקודה היא פקודה, ושצריך למלא אותה בכל מחיר, כי לולא כן הצבא לא יוכל להתקיים. אחרים צידדו בדעה, כי יש מקום לשיקול דעת ולשמירת עמדות מוסריות אישיות, גם במחיר של סירוב פקודה. הוויכוח התלהט. נדב, שניסה שוב ושוב להשתלב בשיחה ולומר את דעתו, לא הצליח לעשות זאת. שוב ושוב ניסה להשתיק אחרים, הרים את קולו וניסה לומר משהו, אבל תמיד היה מישהו שהצליח יותר ממנו ללכוד את תשומת ליבם של התלמידים האחרים ולומר בביטחון את דעתו. נדב לא ידע מה לעשות. היה חשוב לו שישמעו אותו. נמאס לו. שוב הרגיש שדעתו לא מעניינת את אף אחד, שמשהו לא עובד אצלו כמו אצל אחרים. בעוד שלכל הבנים בכיתה כבר היה קול עבה וגברי, קולו שלו עדיין נשמע גבוה וצפצפני. נדב ראה איך אסף ואיתי, שני ילדים אהודים ובעלי ביטחון, נכנסים לשיחה שוב ושוב בטבעיות רבה, ולמעשה – משתלטים על השיחה. כשניסה נדב שוב לומר מה הוא חושב, ראה איך אסף לוכד שוב את תשומת לבם של כולם. לפתע נמאס לו. הוא הרים את קולו וצרח: "אסף, חתיכת הומו שכמוך. ממילא לא תחזיק מעמד בצבא".
המחנכת ידעה שעליה להגיב במהירות. מזווית עיניה ראתה ושמעה כבר חלק מהתלמידים, שהפנו כעס גדול כלפי נדב וצדדו באסף, והיא ראתה את מצוקתו. היא הכירה את כיתתה וידעה שהוויכוח יכול להסלים ברגע ולהפוך תוקפני.
ילדים רבים מגיבים באלימות מילולית או פיסית כתוצאה מחוויה של עלבון או תסכול, שכן הם אינם יודעים איך לפרוק את רגשותיהם בדרך אחרת. כך נוצר מצב, שבו דווקא ילד אשר זקוק לתמיכה, הזמנה וקבלה, "זוכה" ליחס הפוך, של דחייה וכעס מצד חבריו, אשר אינם מבינים את התנהגותו האלימה ואינם מודעים למצוקה שבה הוא נמצא. כך נוצר מעין "מעגל קסמים" שהתלמיד מתקשה לצאת ממנו. תלמידים רבים מוצאים עצמם בסיטואציה כזאת בזירות שונות: בבית הספר, בחוגים, באירועים חברתיים. למעשה, כל מפגש חברתי עלול לזמן סיטואציה, שבה ילד נקלע למצוקה כלשהי, כאשר הפיתרון שבו הוא בוחר באופן בלתי מודע, הוא סוג של תגובה אלימה ברמה כזאת או אחרת.
נשאלת השאלה איך מורים יכולים לסייע לתלמידים למתן את התוקפנות ומה ניתן לעשות כדי לעזור לאותם תלמידים להיחלץ מהמלכוד שבתוכו הם נמצאים?
באירוע המתואר, המורה הייתה בדילמה. מצד אחד, היה עליה לגנות את התוקפנות של נדב כלפי אסף, מצד שני, היא הכירה את בדידותו של נדב, את ניסיונותיו האינסופיים להשתלב – ללא הצלחה – בחברת הבנים, והבינה את המצוקה שאליה נקלע.
אם תגנה את התנהגותו של נדב – תעצים את מצוקתו. אם לא תעשה זאת – תחטא לתפקידה כמחנכת. גם אסף וגם הילדים האחרים ציפו להתייחסות שלה לעלבון שהטיח נדב באסף.
המחנכת עצרה את השיחה באופן מידי וביקשה מכל התלמידים להירגע ולשבת במקומם. אז היא שאלה את הילדים, האם כולם שמו לב למה שקרה כאן בכיתה. לאחר הדברים האלו, אפשרה המחנכת זמן לילדים בכיתה להציג את הסיטואציה כפי שהם הבינו אותה, וכך התפתחה שיחה, שבמהלכה עזרה המורה לילדים להבין איך חוויית המצוקה של נדב, שלא הצליח להשתלב בשיחה, הובילה אותו לתוקפות ולאלימות מילולית. נדב, שבתחילת השיחה היה עצור ושקט, נפתח לאט לאט והצטרף לשיחה בעזרת המורה. ילדים אחרים הודו שלא שמו לב שנדב מבקש לומר את דעתו, ואסף הרים את ידו וביקש להתנצל בפני נדב. בינתיים, ילדה אחרת, ביישנית, שגם היא עשתה מאמצים להשתלב בשיחה ולא הצליחה בכך, הצהירה על כך בפני הילדים וסיפרה על התחושה הבלתי נעימה שחוותה.
סיטואציה כיתתית כזאת, מאפשרת למורה, אשר מכיר/ה את הילדים ונהנה מאמונם, לחשוף בזהירות ובעדינות מצוקה של ילד אחד, ולהביא את הילדים האחרים להבין את המצוקה הזאת ולרצות לפתור אותה. התערבות כזאת מונעת התפתחות שלילית של הסיטואציה בכיתה עד כדי אלימות גדולה יותר וחרם של הילדים על הילד הפוגע, כפי שקורה פעמים רבות במציאות. התערבות כזאת מסייעת לילד להבין את מה שקורה לו בכיתה, (ולפעמים גם מחוצה לה) בחברת ילדים אחרים, ועוזרת לו להתמודד בצורה נכונה יותר בהמשך, כשיתקל במקרים דומים. לא פחות חשוב מכך, התערבות כמו זו במסגרת של הכיתה, מזמנת עבור הילד חוויה חברתית חיובית; ילדים עם קשיים חברתיים זקוקים לתיווך של מבוגר, שיעזור להם לנהל חוויות רגשיות, וללמוד איך מתאים וכדאי לבטא אותן בסיטואציות חברתיות.

השיח הרגשי, שהמורה יכול לעורר ולנהל בכיתה, מפתח אמפתיה והבנה רגשית. שיח רגשי כזה מביא ילדים להבין את מצבו של האחר, ולשאול את עצמם שאלות כמו: איך הילדים האחרים מרגישים? ואיך אני הייתי מרגיש בסיטואציה כזאת? פיתוח יכולות אמפתיות מסייע לילדים לרכוש מיומנויות חברתיות, ובאמצעות כך ליצור יחסים בינאישיים טובים יותר עם האחר. זו אינה משימה פשוטה במסגרת כיתתית שבה נוכחים תלמידים רבים ומורה אחד/ת והעניינים מתלקחים במהירות, אך גם התערבויות קצרות, אשר מדגישות את השיח הרגשי בכיתה, יכולות לקדם את הילדים מבחינה חברתית.
לילדים שהקושי שלהם בולט לעומת היתר, יש מקום להמליץ על טיפול קבוצתי ממוקד בפיתוח כישורים חברתיים.

The post ילד תוקפן הוא לעתים פשוט ילד בודד first appeared on חברים.