מה עושים? לנו כהורים זה כואב ומטריד. אנחנו נוטים להרגיש אשמה, חרדה ורצון עז לתקן את המצב. כתוצאה מכך אנחנו יכולים למצוא את עצמנו מתחקרים את הילד שלנו שוב ושוב לגבי עניינים חברתיים. חשוב לזכור שילדים מאוד רגישים גם לדברים שאנחנו ההורים לא אומרים. כשהילד חוזר מטיול שנתי ואנחנו שואלים אם היה לו ליד מי לשבת באוטובוס, כשהוא חוזר ממסיבת יום-הולדת ואנחנו שואלים אם בחרו בו למשחק כזה או אחר, או אפילו כשהוא רואה את העיניים הדואגות שלנו עוקבות אחריו באירוע כיתתי – אנחנו בעצם אומרים לו שהמצב שלו מדאיג. החרדה שלנו הופכת להיות החרדה שלו. בנוסף, התגובה שלנו מלמדת אותו שהקשיים שלו מבהילים אותנו ושכדאי לחשוב פעמיים לפני שהוא משתף אותנו, מה שיכול להעצים את תחושת הבדידות של הילד, שנאלץ להתמודד עם הקשיים לבדו.

במצבים כאלה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו – בשביל מי אנחנו שואלים את השאלות האלה? האם ההתנהגות שלנו תורמת לילד או אולי עוזרות לנו להרגיש יותר רגועים ובשליטה? קשה לנו לראות את הסבל של הילד שלנו, ואולי לא פחות מכך – להרגיש שאין לנו דרך לעזור לו. יש תחושה שהעיסוק הישיר בנושא החברתי הוא הדבר שיתרום לילד – דרך שאלות, דיבור על הנושא, או ניסיון ליזום מפגשים חברתיים. אולם לפעמים דווקא היכולת שלנו להגיב באופן שיתאים לילד, ובעיקר לא יעצים את החרדה שלו סביב הנושא ואת הביקורת העצמית שלו, היא הדבר החשוב ביותר.

איך עושים את זה? לומדים להקשיב לילד בלי להיבהל, לשמוע על הקשיים שלו בזמן שהוא מוצא לנכון לשתף, אם אנחנו מדברים איתו אחרי אירוע חברתי – להתמקד יותר בתחושות שלו ופחות בדרך בה אחרים התנהגו אליו, ובאופן כללי לתת לו את התחושה שהוא אהוב ושאנחנו מקבלים אותו בדיוק כמו שהוא. כל אלה יתרמו ליצירת סביבה ביתית בטוחה, ולחיזוק תחושת הערך העצמי, שחשובים מאוד להתפתחות של הילד בכלל ובמישור החברתי בפרט.

כמובן שאנחנו לא מהווים תחליף לסביבה החברתית שחסרה לילד, אבל אנחנו ההורים יכולים לספק לו את היסודות הרגשיים איתם יוכל לצאת לעולם ולהסתגל להתנסויות חברתיות ממקום טוב יותר. במקביל, קיים צורך של למידה מחדש בשני רבדים המשלימים זה את זה. הראשון הוא הרובד הרגשי, אשר עד עכשיו מתאפיין בחיבור של רגשות שליליים לגבי מקומו בחברת הילדים. הרובד השני הוא התנהגותי, בו קיימת אפשרות לשנות התנהגות מפריעה לזולת ולהתמודד באופן יעיל יותר מול התנהגויות פוגעות בילד. על מנת ליצור שינוי זה, קיים צורך בסביבה חברתית מיטיבה ומבוקרת.

The post איך להתמודד עם הקשיים החברתיים של הילד שלי? first appeared on חברים.

ראשית חשוב להבין – מדוע ילדות מתנהגות בצורה מרושעת? רובנו לא שמים לב כמה קל לנו לבטא את צמד המילים "בנות רעות". נראה לנו מובן מאליו שבנות יכולות להיות רעות, מניפולטיביות וקנאיות ולפגוע ללא רחמים בבנות אחרות, במיוחד בגילאי בית הספר. אך האם בנות הן באמת "רעות"? האם בנות הן רעות יותר מבנים? אנשי מקצוע טוענים שבנים ובנות הם אגרסיביים באותה מידה, כאשר ההבדל נעוץ באופן הביטוי של האגרסיביות. בעוד מקובל בחברה שלנו שבנים יהיו אגרסיביים באופן ישיר ואף לעיתים בצורה פיזית, אגרסיביות נשית היא הרבה פחות מקובלת. נשים בחברה מקבלות מסר, החל מגיל צעיר מאוד, שעליהן להיות עדינות, רגישות, טובות לב, אכפתיות ואף לשים את צורכי האחר והקבוצה לפני צרכיהן שלהן. בעוד בנים משחררים אגרסיות במשחקים ובספורט, המשחקים שבנות משחקות בדרך כלל לא מאפשרים ביטויים של כעס ועוינות. גם בספורט, פעמים רבות מכוונים אותן לפעילויות אסתטיות על פני כאלה שמאפשרות שחרור של אנרגיה. כך, הדרך שבה בנות לומדות לשחרר קיטור היא בצורה מוסווית, מאחורי הגב, ברכילות וברשעות.
אין דבר כזה ילדות רעות. ילדות שנוהגות ברשעות כלפי בנות אחרות נמצאות בעצמן במצוקה גדולה וזקוקות לעזרה. בית הספר ושלל הפעילויות בהן ילדות ומתבגרות לוקחות חלק, מהווים כולם מגרש משחקים ללמידה חברתית. במסגרות החברתיות האינטנסיביות הללו ילדות לומדות כיצד לתקשר עם ילדות אחרות, כיצד להשיג תשומת לב, להרגיש אהובות, רצויות ובעלות ערך.
כך, ילדות יכולות לנהוג בצורה מרושעת כאשר הן מרגישות שחבורת הבנות שהן שייכות אליה היא גלגל ההצלה היחיד להישרדות בים החברתי הסוער. במקרה כזה, לדוגמא, ילדה יכולה להתנהג בצורה מרושעת כלפי ילדה אחרת, אם היא חושבת שתוכל להגדיל את הפופולריות שלה על חשבון אותה ילדה. מסיבה זאת, יכול להיות שאותה ילדה שהייתה קורבן להתעללות של בנות כיתתה יכולה זמן קצר לאחר מכן להתנהג בעצמה באותה רשעות כלפי ילדה אחרת.
המסקנה היא שהתופעה של "בנות רעות" לא תיפטר אם נתמקד בהתנהגות של ילדה זאת או אחרת, אלא דווקא אם נפסיק לחשוב שבנות הן מרושעות. כמבוגרים שרואים את התמונה הרחבה, אנו יכולים לעזור לבנות ללמוד צורה חדשה של שיח על כעסים ואגרסיות.

מה אפשר לעשות?

• אם ילדה מבודדת חברתית, היא זקוקה למישהו שישמע אותה. חשוב שהורים יהיו קשובים ופתוחים לשמוע את החוויה והמצוקה של הילדה, גם אם קשה נורא לשמוע דברים אלו מבלי למצוא עבורה פתרון. ההקשבה עצמה היא בעלת משמעות ויוצרת הקלה בפני עצמה כך שלא תמיד חייבים למצוא פתרון, אפשר פשוט להיות שם עבורה – קשובים ותומכים.
• התנהגותם של ההורים מהווה מודל עבור הילדים שלהם להתנהגות חברתית, ולרוב המודל הזה חזק הרבה יותר מהמסרים המילוליים  שהורים אומרים לילדיהם (כך למשל הורה שמקלל ברחוב אנשים, גם אם יגיד לבנו שאסור לקלל, מעודד למעשה את בנו לקלל בעצם התנהגותו). נסו להוות מודל שמאפשר צורות שיח פתוחות על פגיעה, כעס ואגרסיה, ובמקביל להימנע מחיזוק התפיסה של אגרסיה נשית כ"רשעות". שימו לב לאופן שבו אתם כהורים מתייחסים למאבקי כוח בחברה שלכם ונסו להימנע מאמירות שיפוטיות על השכנה ממול, קרוב משפחה זה או אחר או המורה בבית הספר.
• עזרו לילדה לפתח חוויה של ערך עצמי שמבוססת לא רק על ההצלחה החברתית שלה, למצוא חוגים ותחומי עניין שמתאימים לה.
• היו ערים למצבה החברתי והרגשי של בתכם – האם מדובר בתקופה קצרה של בידוד חברתי שממנה היא מצליחה לצאת בכוחות עצמה? אם המצב מתמשך, שימו לב למצבה החברתי ולמצבה הרגשי. האם היא פעילה? מסתגרת? עצובה? מדוכאת? כמעט לכל אישה יש זיכרונות של נידוי וחרם חברתי משנות ילדותה, אך לפעמים המצב הוא חמור יותר ודורש פניה לייעוץ ועזרה טיפולית.
• זכרו שיש הבדל בין גישה מחנכת ומלמדת לבין שיפוטיות וביקורתיות פשוטות. גם אם שמתם לב שהילדה שלכם היא זו שפוגעת זכרו שיתכן ובעבר הייתה בצד השני. ההתנהגות שלה לא בהכרח באה מעמדה של חוזק, ולהפך, סביר יותר שהפחד לאבד את מעמדה החברתי הוא זה שמוביל להתנהגות פוגענית כלפי בנות אחרות. היו קשובים לחששות הקשורים למציאות החברתית של בתכם וקחו אותם ברצינות. עודדו שיח של פתיחות ביחס לחששות אלו וצרו אוירה בה בני המשפחה מעדיפים ביטוי כנה של חולשה על פני העמדת פנים קשוחה.
• בין אם הילדה שלכם בצד הפוגע או הנפגע, היא יכולה להיעזר על ידי קבוצה טיפולית. טיפול קבוצתי היא טכניקת הטיפול המתאימה ביותר לקשיים חברתיים. ב"חברים" אנו מקיימים קבוצות רבות לילדים ולבני נוער בגילאים שונים. בכל קבוצה שני פסיכולוגים שאחראים על יצירת מרחב קבוצתי בטוח ומוגן. כך, כל ילדה בקבוצה מקבלת הזדמנות להתמודד עם קשייה באווירה נינוחה, נעימה וכיפית. אתם מוזמנים לקרוא עוד על הטיפול ב"חברים" או לשוחח עמנו בטלפון מספר 03-7572222.

The post על מה מדברים כשמדברים על "בנות רעות"? first appeared on חברים.

בשיעור חינוך בכיתה י"ב העמידה המחנכת לדיון את השאלה: האם צריך להישמע לפקודה בצבא גם כאשר היא מנוגדת לעמדתו המוסרית של החייל. חלק מהתלמידים דיברו בהחלטיות על כך שפקודה היא פקודה, ושצריך למלא אותה בכל מחיר, כי לולא כן הצבא לא יוכל להתקיים. אחרים צידדו בדעה, כי יש מקום לשיקול דעת ולשמירת עמדות מוסריות אישיות, גם במחיר של סירוב פקודה. הוויכוח התלהט. נדב, שניסה שוב ושוב להשתלב בשיחה ולומר את דעתו, לא הצליח לעשות זאת. שוב ושוב ניסה להשתיק אחרים, הרים את קולו וניסה לומר משהו, אבל תמיד היה מישהו שהצליח יותר ממנו ללכוד את תשומת ליבם של התלמידים האחרים ולומר בביטחון את דעתו. נדב לא ידע מה לעשות. היה חשוב לו שישמעו אותו. נמאס לו. שוב הרגיש שדעתו לא מעניינת את אף אחד, שמשהו לא עובד אצלו כמו אצל אחרים. בעוד שלכל הבנים בכיתה כבר היה קול עבה וגברי, קולו שלו עדיין נשמע גבוה וצפצפני. נדב ראה איך אסף ואיתי, שני ילדים אהודים ובעלי ביטחון, נכנסים לשיחה שוב ושוב בטבעיות רבה, ולמעשה – משתלטים על השיחה. כשניסה נדב שוב לומר מה הוא חושב, ראה איך אסף לוכד שוב את תשומת לבם של כולם. לפתע נמאס לו. הוא הרים את קולו וצרח: "אסף, חתיכת הומו שכמוך. ממילא לא תחזיק מעמד בצבא".
המחנכת ידעה שעליה להגיב במהירות. מזווית עיניה ראתה ושמעה כבר חלק מהתלמידים, שהפנו כעס גדול כלפי נדב וצדדו באסף, והיא ראתה את מצוקתו. היא הכירה את כיתתה וידעה שהוויכוח יכול להסלים ברגע ולהפוך תוקפני.
ילדים רבים מגיבים באלימות מילולית או פיסית כתוצאה מחוויה של עלבון או תסכול, שכן הם אינם יודעים איך לפרוק את רגשותיהם בדרך אחרת. כך נוצר מצב, שבו דווקא ילד אשר זקוק לתמיכה, הזמנה וקבלה, "זוכה" ליחס הפוך, של דחייה וכעס מצד חבריו, אשר אינם מבינים את התנהגותו האלימה ואינם מודעים למצוקה שבה הוא נמצא. כך נוצר מעין "מעגל קסמים" שהתלמיד מתקשה לצאת ממנו. תלמידים רבים מוצאים עצמם בסיטואציה כזאת בזירות שונות: בבית הספר, בחוגים, באירועים חברתיים. למעשה, כל מפגש חברתי עלול לזמן סיטואציה, שבה ילד נקלע למצוקה כלשהי, כאשר הפיתרון שבו הוא בוחר באופן בלתי מודע, הוא סוג של תגובה אלימה ברמה כזאת או אחרת.
נשאלת השאלה איך מורים יכולים לסייע לתלמידים למתן את התוקפנות ומה ניתן לעשות כדי לעזור לאותם תלמידים להיחלץ מהמלכוד שבתוכו הם נמצאים?
באירוע המתואר, המורה הייתה בדילמה. מצד אחד, היה עליה לגנות את התוקפנות של נדב כלפי אסף, מצד שני, היא הכירה את בדידותו של נדב, את ניסיונותיו האינסופיים להשתלב – ללא הצלחה – בחברת הבנים, והבינה את המצוקה שאליה נקלע.
אם תגנה את התנהגותו של נדב – תעצים את מצוקתו. אם לא תעשה זאת – תחטא לתפקידה כמחנכת. גם אסף וגם הילדים האחרים ציפו להתייחסות שלה לעלבון שהטיח נדב באסף.
המחנכת עצרה את השיחה באופן מידי וביקשה מכל התלמידים להירגע ולשבת במקומם. אז היא שאלה את הילדים, האם כולם שמו לב למה שקרה כאן בכיתה. לאחר הדברים האלו, אפשרה המחנכת זמן לילדים בכיתה להציג את הסיטואציה כפי שהם הבינו אותה, וכך התפתחה שיחה, שבמהלכה עזרה המורה לילדים להבין איך חוויית המצוקה של נדב, שלא הצליח להשתלב בשיחה, הובילה אותו לתוקפות ולאלימות מילולית. נדב, שבתחילת השיחה היה עצור ושקט, נפתח לאט לאט והצטרף לשיחה בעזרת המורה. ילדים אחרים הודו שלא שמו לב שנדב מבקש לומר את דעתו, ואסף הרים את ידו וביקש להתנצל בפני נדב. בינתיים, ילדה אחרת, ביישנית, שגם היא עשתה מאמצים להשתלב בשיחה ולא הצליחה בכך, הצהירה על כך בפני הילדים וסיפרה על התחושה הבלתי נעימה שחוותה.
סיטואציה כיתתית כזאת, מאפשרת למורה, אשר מכיר/ה את הילדים ונהנה מאמונם, לחשוף בזהירות ובעדינות מצוקה של ילד אחד, ולהביא את הילדים האחרים להבין את המצוקה הזאת ולרצות לפתור אותה. התערבות כזאת מונעת התפתחות שלילית של הסיטואציה בכיתה עד כדי אלימות גדולה יותר וחרם של הילדים על הילד הפוגע, כפי שקורה פעמים רבות במציאות. התערבות כזאת מסייעת לילד להבין את מה שקורה לו בכיתה, (ולפעמים גם מחוצה לה) בחברת ילדים אחרים, ועוזרת לו להתמודד בצורה נכונה יותר בהמשך, כשיתקל במקרים דומים. לא פחות חשוב מכך, התערבות כמו זו במסגרת של הכיתה, מזמנת עבור הילד חוויה חברתית חיובית; ילדים עם קשיים חברתיים זקוקים לתיווך של מבוגר, שיעזור להם לנהל חוויות רגשיות, וללמוד איך מתאים וכדאי לבטא אותן בסיטואציות חברתיות.

השיח הרגשי, שהמורה יכול לעורר ולנהל בכיתה, מפתח אמפתיה והבנה רגשית. שיח רגשי כזה מביא ילדים להבין את מצבו של האחר, ולשאול את עצמם שאלות כמו: איך הילדים האחרים מרגישים? ואיך אני הייתי מרגיש בסיטואציה כזאת? פיתוח יכולות אמפתיות מסייע לילדים לרכוש מיומנויות חברתיות, ובאמצעות כך ליצור יחסים בינאישיים טובים יותר עם האחר. זו אינה משימה פשוטה במסגרת כיתתית שבה נוכחים תלמידים רבים ומורה אחד/ת והעניינים מתלקחים במהירות, אך גם התערבויות קצרות, אשר מדגישות את השיח הרגשי בכיתה, יכולות לקדם את הילדים מבחינה חברתית.
לילדים שהקושי שלהם בולט לעומת היתר, יש מקום להמליץ על טיפול קבוצתי ממוקד בפיתוח כישורים חברתיים.

The post ילד תוקפן הוא לעתים פשוט ילד בודד first appeared on חברים.

איך נראה חרם ברשת? חרם ברשת יכול להופיע בצורות שונות. הילדה יכולה להיות מנודה מקבוצת ווטסאפ, כך שיוציאו אותה מקבוצה בה הייתה חברה או יסרבו להוסיף אותה לקבוצה חדשה. יכול להיות שאף אחד לא שולח תגובות לסרטונים שהעלתה בטיקטוק, או שחברותיה לא מגיבות באופן מכוון לתמונות שהיא מעלה לאינסטגרם. הרשתות החברתיות השונות הן חלק משמעותי מחיי החברה של ילדים, ולכן חרם ברשת, יכול לפגוע לא פחות מחרם בכיתה. לפעמים החרם קשה אף יותר, כי הוא מלווה את הילדה לאן שלא תלך, דרך הסמארטפון או המחשב.

מה הן נורות האזהרה לקיומו של חרם ברשת? כדי לזהות חרם ברשת, הדבר החשוב ביותר הוא להיות מעורבים בתכנים שהילדים חשופים אליהם דרך הסמארטפון. חשוב להבין שזו זירה חברתית גועשת עבורם, וכפי שתתעניינו איך היה אצל חבר, או מי מהחברים שלהם נמצא איתם באיזה חוג, כך גם חשוב לשאול – עם מי את מתכתבת? איזה סרטונים שלחו לך היום? הילדים עשויים להגיד שזה פרטי ורק שלהם, אבל המעורבות שלכם כהורים חשובה ביותר בשביל מניעה והתמודדות עם מקרים של חרם או כל סוג של בריונות – בין אם הילדה היא הקורבן להתנהגות הזאת, ובין אם היא זאת שפוגעת בילדים אחרים. המעורבות הזו הכרחית כדי לשמור על הילדים וללמד אותם איך להתנהג בסיטואציות חברתיות ברשת.

בנוסף, כאשר חרם מתנהל ברשת, יכול להיות שתשימו לב שהתדירות בה הילדים שלכם בודקים את הטלפון השתנתה משמעותית. אולי הם דבוקים למסך שלא כהרגלם, ואולי אתם רגילים שהם בודקים את הטלפון כל דקה ופתאום הפסיקו להתעניין בו. כמו כן, ילדים שסובלים מכל סוג של חרם לרוב יפגינו שינוי במצב הרוח, יראו מדוכדכים או עצבניים מבדרך כלל, וכן עשויים להראות שינוי בהתנהגות ובתפקוד היומיומי.

איך להתמודד עם החרם? ההתמודדות עם חרם ברשת היא מורכבת. נרצה לעזור לילדה שלנו,  אך היא עשויה לחשוש מדרדור נוסף במצבה החברתי. חשוב לתת מקום להצעות של הילדה לפתרון המצב ולא לפעול מאחורי גבה. עם זאת, צריך לזכור שהיא לא יכולה לפתור את הבעיה אליה נקלעה לבד והיא זקוקה לעזרה ההורית. אפשר לפנות להורים של הילדים אשר החרימו את הילדה, ולנסות לגייס אותם לטובת התנהגות חברית ברשת, ונגד בריונות. גם ילד אשר יוזם חרם, עשוי לסבול מקשיים רגשיים או חברתיים, איתם הוא מתמודד דרך תוקפנות כלפי ילדים אחרים. זאת סיבה נוספת שבגללה חשוב להפנות את תשומת הלב של ההורים להתנהגות הילד שלהם. בנוסף, כדאי לחזק מעגלים חברתיים טובים ובריאים של הילדה שנפגעה מהחרם, כדי לחזק את הדימוי העצמי שלה ולהדגיש את ההצלחות החברתיות שלה.

כדאי לדעת שבמקרים מסוימים, חרם יכול להעיד על קושי חברתי רחב יותר. אם זה המצב, חשוב לתת לכך מענה, דרך חיזוק המיומנויות החברתיות שלה, או באמצעות טיפול מקצועי בקשיים אלה, בו תינתן לילדה הזדמנות לחזק את הכישורים החברתיים, את תחושת המסוגלות ואת הערך העצמי.

The post חרם מבעד למסך: התמודדות עם חרם ברשת first appeared on חברים.

מהם הסימנים שיכולים להעיד על קיומו של חרם? כל התנהגות של הצקה, לגלוג או נידוי של ילד, גם אם היא ננקטת על ידי שני ילדים בלבד, וגם אם היא נראית חד פעמית. התנהגות כזו יכולה להתבטא גם באופן וירטואלי, למשל בקבוצת הוואטסאפ הכיתתית או בפייסבוק, והיא יכולה להעיד על דינאמיקה שמתרחשת במציאות. סביר להניח שכל התנהגות שאנו עדים לה, היא למעשה חמורה יותר כשאנחנו לא בסביבה. לכן, עדיף לא לקחת סיכון ולא להקל ראש באף התנהגות חברתית פוגענית. כשילד נשאר לבד בהפסקה יותר מפעם אחת – חשוב לשים לב ולהבין את הסיבה לכך. כך גם לגבי ילד שמורגש שינוי לרעה בהתנהגותו, מצב-רוחו או תפקודו הלימודי, והסיבה לכך אינה ברורה.

ברגע שזיהינו שמתקיים חרם, מה אפשר לעשות? אפשר לפנות ליועצת או לפסיכולוגית של בית הספר, במטרה לנקוט בהתערבות כיתתית, התערבות פרטנית עם מנהיגי החרם, ולספק תמיכה לילד המוחרם והכוונה להוריו. אפשר לפנות להורים של מנהיגי החרם במטרה ליצור איתם שיתוף פעולה לשינוי המצב. לבסוף, ההתנהגות של המורים כלפי הילד המוחרם במהלך השיעורים משמעותית מאוד – לדרך בה המורים מתייחסים אליו יש השפעה על האופן בו הוא נתפס בעיני הילדים. חשוב למצוא את החוזקות והכוחות של אותו ילד, ולהשתמש בהן על מנת לחזק את מעמדו בשיעורים עצמם. אם מדובר בילד שהתנהגותו מקשה בשיעורים מסיבה כזו או אחרת, חשוב להיות סובלניים במיוחד כלפיו ולהבין את מקור הקושי שלו. כך נוכל להפוך את הקושי לחוזקה – למשל, אם מדובר בילד שמתקשה לשבת בשקט בכיתה, אפשר לתת לו משימות כגון מחיקת הלוח, הבאת ציוד מכיתות אחרות, וכדומה.

ואחרי שהתמודדנו עם החרם? חרם יכול לקרות לכל ילד, ופעמים רבות הסיבה לכך אינה ברורה. עם זאת, חשוב לנסות להבין האם הילד שהוחרם סובל מקשיים חברתיים שפוגעים ביכולתו לקיים אינטראקציות חברתיות חיוביות. במידה וזה המצב, יש צורך במסגרת חברתית מבוקרת, בה הוא יוכל להתנסות באינטראקציה חיובית שתהווה תיקון לחוויות שעבר, ובנוסף תסייע לו בבניית מיומנויות חברתיות שיובילו לקיום אינטראקציות חברתיות מתגמלות, ולחיזוק תחושת הערך העצמי.

The post חרם חברתי – לא בכיתה שלי first appeared on חברים.