אנו מאמינים שקושי חברתי לרוב מהווה גילום חיצוני של קושי נפשי; חוסר ביטחון עצמי, צורך בשליטה, חרדה, דיכאון, הפרעת קשב וריכוז, קושי בוויסות חושי או רגשי ועוד. כמו כן, במציאות של היום, בה בני נוער נעשים מקושרים יותר טכנולוגית ומבודדים יותר רגשית, עולה הצורך לסייע להם לתקשר את רגשותיהם לעצמם ולסביבה ולעזור להם להתחבר להיותם 'יצורים חברתיים' מבטן ולידה.

כאשר מוקד הקושי הוא בתחום החברתי, הגיוני לפנות לטיפול בקבוצה. זאת משום שככל הנראה הקושי הנפשי מתבטא באזורים "בין-אישיים", כלומר, ביחסים של בין האדם לבין הסובבים אותו. סביר שישנם גם קשיים של האדם עם עצמו, שכן הדברים הולכים "יד ביד", אבל פעמים רבות אנו רואים שהביטוי המרכזי של הקושי מופיע בזירה החברתית.

במקרים כאלו, ההורה שיוצר קשר יתאר "ילדה מקסימה, חכמה, אבל אין לה חברים", או "הוא ילד נהדר, אינטליגנט, מבוגרים מתים עליו, אבל הוא לא מסתדר עם האחים שלו או עם ילדים בני גילו".

במקרה כזה, הקושי יצוף בקבוצה שמזמנת מטבעה אינטראקציות בין-אישיות עם ילדים בני אותו גיל. בנוסף, קבוצה של ילדים מאותה שכבת גיל מאפשרת לכל אחד מהמשתתפים לתת ולקבל משוב כנה מהאחרים בקבוצה, מה שפעמים רבות מהווה התערבות טיפולית מהשורה הראשונה. כשהקבוצה מהווה "מקום בטוח", זו הזדמנות עבור כל אחד מהם להתבונן בעצמו ובאחרים, לחשוב על האפשרויות העומדות בפניהם, לתרגל שינוי בסביבה המאפשרת זאת ולהפנים את השינוי כך שיוכל להתבטא בסיטואציות חברתיות מחוץ לקבוצה. לתהליך זה אנו קוראים "הכללה" וניתן לקרוא גם עליו.

במקרים מסוימים, גם כאשר מוקד הקושי הוא חברתי, בתומו של מפגש ההכרות נמליץ על טיפול פרטני- לעתים במקביל לטיפול בקבוצה ולעתים במקום טיפול בקבוצה. למשל, יש לכך מקום כאשר רמת ההתנגדות של הילד הינה גבוהה מדי או שרמת התוקפנות שלו גבוהה מדי עד כדי שאנו חושבים שכניסה לקבוצה תהיה בבחינת פגיעה בו או בקבוצה. ככלל, אנו שואפים לשלב את הילדים בקבוצות שיתאימו להם ויאפשרו כניסה שמצד אחד תהיה נעימה ומצד שני מאתגרת כדי שתחשוף את הקשיים שעימם הם מתמודדים. לרוב, גם כשרמת ההתנגדות של הילד גבוהה, מפגש ההכרות משכך אותה.

מסיבות שונות, כשישית מהילדים ב'חברים' נמצאים במקביל בטיפול פרטני. כאשר זה קורה, צוות המטפלים נמצא בקשר עם המטפל הפרטני לעדכונים וחשיבה משותפת. ניתן לקרוא באופן כללי יותר גם על משמעותו של טיפול פסיכולוגי.

The post טיפול פרטני או טיפול בקבוצה – מה עדיף למי ומתי? first appeared on חברים.

ברור לנו שכל פנייה לטיפול נובעת מתוך קושי או מצוקה, וככל טיפול פסיכולוגי, אנו שואפים להפחית את המצוקה ולהגביר את הרווחה הנפשית של הפונה. על מנת שנוכל לעשות זאת בצורה הטובה ביותר אנחנו רוצים לחבור להורים ובמידת האפשר, להיות בקשר עם גורמים במערכת החינוך הקשורים לילד (מחנכ/ת, יועצ/ת, מנהל/ת, מורה בחוג למחוננים, משלב/ת וכו׳).

באופן כללי, ניתן לחלק את התהליך עם ההורים לשלושה שלבים כרונולוגיים:

1. פנייה, מפגש הכרות והחלטה אם להצטרף לקבוצה.
2. תהליך טיפולי משותף.
3. החלטה על סיום התהליך.

פנייה, מפגש הכרות והחלטה אם להצטרף לקבוצה

תחילה, לרוב אחד ההורים יוצר קשר בטלפון עם ״חברים״, מספר בקצרה על סיבת הפנייה ומעביר פרטים כלליים על הילד ועל עצמו (שם הילד, בית ספר, מקום מגורים, פרטי קשר, סטטוס משפחתי, קופת חולים וכו׳). אנחנו מספרות על מה שקורה ב״חברים״ ואם נראה שיכולה להיות התאמה, אנחנו מציעות לקבוע מפגש הכרות. זהו מפגש כפול בו פסיכולוג אחד נפגש עם הורי הילד ופסיכולוג אחר נפגש במקביל עם הילד עצמו.

במפגש ההכרות אנו שואפים לקבל מההורים מידע המאיר את ההתמודדות של הילד מנקודת מבטם. ההורים מתבקשים לתאר את מצבו החברתי של הילד לאורך השנים ובמסגרות השונות. אנו רוצים לקבל תמונה מקיפה ככל הניתן מבחינה התפתחותית, נפשית וקוגנטיבית של הילד, לצד הבנה של המערכות בהן הוא משולב (משפחה, בית ספר, חוגים ועוד). במפגש, ההורים מקבלים מידע על אופי הטיפול במקום ומתקבלת החלטה משותפת: האם טיפול בקבוצה ב"חברים" היא הדבר המתאים, ואם כן – איזו קבוצה? במידה ואנו לא מתרשמים שמדובר באפיק טיפול מתאים, אנו מפנים לטיפול שאנו סבורים שיכול להיות נכון וטוב יותר עבור הילד.

תהליך טיפולי משותף

אם מתקבלת ההחלטה להצטרף לקבוצה, חלק מהחוזה הטיפולי כרוך במפגש חודשי עם ההורים. כך, אחת לארבעה שבועות, נפגשים הורי הילד עם אחד משני הפסיכולוגים של הקבוצה (המפגשים מתקיימים עם אותו פסיכולוג באופן קבוע). ישנן מטרות שונות למפגשים:

1. מפגש הורים ראשון – הכרות מעמיקה ותיאום ציפיות. המפגש מתקיים כחודש לאחר הצטרפותו של הילד לקבוצה. זהו שלב ראשוני מאד בתהליך והוא מאפשר הזדמנות להעמיק את ההבנה של הפסיכולוג את הילד, דרך נקודת מבטם של ההורים. כמו כן, ההורים מוזמנים להעלות ציפיות מהתהליך ובשיתוף עם הפסיכולוג יכולים להגדיר מה יהיה אופי המפגשים.
2. עדכון הדדי – לאורך התהליך, ההורים מעדכים את הפסיכולוג בחיים "מחוץ לקבוצה" והאם חל שינוי באחת או יותר מהמסגרות הללו: חיי המשפחה, חיי בית הספר, חוגים וכו׳. לצד זאת, הפסיכולוג מתאר בפני ההורים את האופן שבו הילד מבטא את רגשותיו, מחשבותיו והתנהגותו בקבוצה. ככל שהזמן חולף נצפה לראות שינוי לטובה בהתנהגותו של הילד בקבוצה בהיבט החברתי. בהמשך, אנו שואפים לראות "הכללה" של התנהגויות אלו גם למסגרות האחרות.
3. הזמנה לחשיבה משותפת – העדכון ההדדי מאפשר חשיבה משותפת על הילד, על יחסיו עם בני משפחה וחברים מחוץ לכיתה ומציע הזדמנויות לשינוי. פעמים רבות הורים מגיעים עם לבטים שונים בנוגע לילד ומפגש ההורים מהוה הזדמנות להעלות ולבדוק אותם בסביבה מאפשרת ואמפתית.

החלטה על סיום התהליך

אנו ב"חברים" שואפים לשינוי עמוק באופן שבו הילד חווה את יחסיו עם סביבתו. עם זאת, אנו מעדיפים שהטיפול יהיה ממוקד וקצר ככל הניתן.

ההתחייבות הראשונית היא ל 16 מפגשים בקבוצה. לאחר מכן התהליך ממשיך באופן רצוף, עד שההורים והפסיכולוג מחליטים במסגרת מפגשי ההורים שהגיע הזמן להיפרד. פרידות מקבוצה הן תמיד בשבוע האחרון של החודש ובהודעה של חודש מראש, כדי שניתן יהיה לנהל את התהליך באופן הטוב ביותר מבחינה רגשית.

מפגש עם צוות בית הספר

במהלך הטיפול אנו ממליצים בחום שהפסיכולוג אשר נמצא בקשר עם ההורים יקיים מפגש משותף גם עם צוות בית הספר. מדובר במפגש של הפסיכולוג, אחד ההורים (לפחות), המחנכ/ת, והיועצ/ת. אם ניתן אנו ממליצים שגם המנהל/ת ועוד גורמים חשובים יהיו נוכחים. נסיוננו מלמד שהמפגשים הללו תורמים רבות.

• הם מסייעים לנו להבין טוב יותר את עולמו החברתי של הילד
• מגייסים את הצוות החינוכי לתהליך
• ומאפשרים לנו לתרום לצוות החינוכי מההבנה שלנו את הילד

לעתים כאשר יש צורך, אנו ממליצים גם על פגישות אישיות עם הילד, במקביל לפגישות הקבוצתיות, מפגשי ההורים והמפגש עם הצוות החינוכי.

The post הילד שלי ואני – מה עושים במפגשי הורים? first appeared on חברים.

למה אנשים פונים לטיפול פסיכולוגי?

אנשים פונים לטיפול פסיכולוגי כאשר הם נמצאים במצוקה נפשית. המצוקה יכולה לנבוע ממקורות שונים ולהתבטא בדרכים שונות. חרדה, עצבות, קשיים בשינה, קשיים חברתיים ובזוגיות, תחושה של היעדר מימוש פוטנציאל, טראומה, תקופה משברית ועוד מגוון סיבות מביאות אנשים לחוויה של כאב נפשי ורצון בסיוע. במהלך הטיפול קיימות שתי שאיפות מקבילות: הראשונה היא לצמצם את המצוקה והשנייה היא להעלות את רמת הרווחה הנפשית. הן לא בהכרח תלויות זו בזו, שכן לעתים אנשים חיים בתחושה של סיפוק מחייהם ובכל זאת חווים כאב נפשי, וכך גם להיפך.

כאשר מדובר בטיפול בילדים ונוער, לרוב הפנייה מגיעה מההורים אשר חשים את כאבם של ילדיהם. הפנייה מלווה לעתים בחששות וברצון כן לתת את המענה הטוב ביותר עבור הילד ולוודא שהפנייה לטיפול היא הדבר הנכון בשבילו. לשם כך, נועדו "מפגש הכרות" ובהמשך גם "מפגשי הורים".

איך מתנהל טיפול פסיכולוגי?

תהליך הטיפול משתנה כתלות בסוג הטיפול שנבחר. עם זאת, ניתן לומר באופן כללי שכל טיפול פסיכולוגי מציע שינוי פנימי של האדם ביחסיו עם עצמו וביחסיו עם הזולת.

השינוי מתבטא בשלושה מישורים:

1. מישור רגשי
2. מישור קוגנטיבי
3. מישור התנהגותי

שלושת המישורים משפיעים זה על זה, כך ששינוי בכל אחד מהמישורים מייצר שינוי במישורים האחרים (לדוגמא, שינוי במישור הרגשי מביא לתמורות במישור הקוגנטיבי וההתנהגותי, וכ'ו). לרוב, הטיפול מציף את המצוקה ולכן מעמת את המטופל עם הכאב והתסכול. במסגרת אמפתית ומכילה ישנו סיכוי גבוה לשינוי נפשי בהתמודדות שכזו. כמו כן, היות ומדובר בתהליכי שינוי של הנפש, מדובר לרוב בתהליך ארוך טווח, שלא ניתן למצות במפגשים בודדים ודורש מחוייבות ומוטיבציה לשינוי.

נציין כי היות ואין אדם הזהה לרעהו ואין קשר בין שני אנשים הזהה לקשר אחר, ניתן להבין כי לכל טיפול הייחודיות שלו. במשך עשרות שנים נוסחו תיאוריות, גישות ועקרונות שמטרתם להבנות את תהליך הטיפול, ובכל זאת השוני בין בני האדם, משליך גם על התהליך שכל אחד עובר עם עצמו במפגשים וגם על התהליך שהוא עובר מחוץ לטיפול.

ב"חברים" הטיפול מתבסס על ההבנה שאם יש קושי חברתי בולט, על מנת לטפל בו לא תמיד יספיק מפגש בין פסיכולוג לבין ילד, אלא יש צורך בעוד ילדים בני אותו גיל בחדר. ראשית, נוכחות של מספר ילדים בחדר מציפה באופן בולט את הקושי של כל אחד מהם מבחינה חברתית. אם נועה ביישנית וחוששת מליזום קשר עם חברים אנו יכולים לשער שהתנהגות זו תשתחזר בקבוצה (ובשאיפה בכל פעם שיצטרף ילד חדש לקבוצה הקושי של נועה יפחת). באופן דומה, הקבוצה תביא לביטוי הקשיים של הילדים האחרים באופן טבעי. בנוסף לכך- המפגש בין הילדים בקבוצה מהווה הזדמנות של כל אחד מהם ללמוד גם מההתמודדויות של כל אחד מהילדים האחרים. ולבסוף, יתרון גדול הוא שפעמים רבות ההתערבויות הטיפוליות החשובות ביותר נעשות מתוך הילדים, אחד כלפי השני. בליווי הפסיכולוגים שבחדר, הטיפול בקבוצה מאפשר הזדמנות להתנסות, למידה ושינוי עבור כל אחד מהנוכחים בחדר.

על מנת להבין באופן מפורש יותר מה מתרחש בכל מפגש בקבוצה ניתן לקרוא גם את העצה החברית: "מה בעצם קורה בקבוצה?"

The post אני רק שאלה – מה זה בכלל "טיפול פסיכולוגי"? first appeared on חברים.

לתופעה המבלבלת הזו שאנחנו חווים קוראים דחיינות.

קודם כל והכי חשוב- דחיינות היא לא עצלנות! ובנוסף, היא ממש לא נדירה, כמעט כל מי שתשאלו יוכל לספר לכם לפחות על חוויה אחת של דחיינות שהייתה לו.

אז למה למרות כל הרצונות הטובים היא תוקפת אותנו?

גורם אפשרי אחד הוא חרדה- כל השאיפות הגבוהות שלנו מאיימות עלינו ואנחנו חוששים שלא נוכל לעמוד בהן ולכן עדיף לנו לא להשקיע מלכתחילה. אפשרות נוספת היא שהדרישות מהסביבה שלנו מעצבנות אותנו, אנחנו מרגישים שהן שולטות בנו ולכן עולה בנו הצורך למרוד בהן. ויכול להיות שאנחנו פשוט מתקשים להתרכז במשימות שלנו לאורך זמן או לארגן את הזמן שלנו בצורה נכונה. בכל מקרה כל אלה יכולים להוביל אותנו למצוקה נפשית.

כשמדובר במטלות בודדות שיש להן דד-ליין בדרך כלל אנחנו נוטים לדחות אותן עד לרגע האחרון אבל בסוף נסיים אותן בזמן. הדבר הזה מחזק אצלנו את הרגל הדחיינות.

במטרות ארוכות טווח הסיפור אחר לגמרי. קשה לשפוט אם הצלחנו בהן או לא כי הן גדולות מאוד ולא מדידות. בנוסף, אנחנו שופטים את ההצלחה בהן ומיד משליכים אותה על הערך העצמי שלנו. או בקיצור, הן לא ברורות ויכולות לפגוע לנו בביטחון העצמי בקלות.

בהרבה קשיים לא נעים להודות. קשיים גורמים לנו להרגיש שאנחנו פחות טובים מאחרים, שהם יותר שווים מאתנו. ככה גם עם דחיינות. כשאנחנו לא משתפים בקושי שלנו אנחנו מבודדים את עצמנו מהסביבה שלנו ומרגישים יותר ויותר לבד. להרגיש בנוח זה לדבר על הקשיים האישיים זו משימה שאינה פשוטה לכולם, היא דורשת כישורים חברתיים וביטחון עצמי.

אז מה עושים?

נסו להבין מה גורם לכם לדחיינות- זו המשימה הקשה ביותר אך ברגע שתבינו מה מפריע לכם להתקדם תוכלו להחליט בעצמכם מה הם סדרי העדיפויות שלכם ולנהל אותם בלי להיות נשלטים על ידי הפחד או הכעס.

פרטו את מטרות העל שלכם ליעדים מדידים. איזו מטלת בית שאעזור בה להורים תגרום לי להרגיש טוב? כמה פעמים בשבוע הייתי רוצה להיפגש עם חברים?

השתדלו להישאר בגבולות המציאות האפשרית- אם אתם בתקופה עמוסה בלימודים כנראה שלא תוכלו להיפגש עם חברים חמש פעמים בשבוע אלא פעמיים, ובהמשך זה אולי יוכל להשתנות.

קבלו את השינויים בברכה- לפעמים קורים דברים לא צפויים- נהייתם חולים בדיוק ביום שתכננתם להיפגש עם חבר או שההורים ביקשו עזרה בשמירה על האח הקטן בדיוק שתכננתם להתאמן בגיטרה. לא נורא, זה לא אומר שלא עמדתם ביעד שלכם, היו סלחניים וגמישים.

נסו לשלב ולהשיג שתי ציפורים במכה אחת! לדוגמא, לקבוע עם חבר למידה משותפת למבחן או לשמוע את היצירה שאתם לומדים לנגן בזמן שמוציאים את הכלב לטיול.

אמצו את חוק ה-5 דקות: אם יש לכם מטלה שלוקחת פחות מ-5 דקות, פשוט עשו אותה באותו הרגע. סיום מטלה משחרר במוח חומרים שגורמים לנו להרגיש טוב, וכל התקדמות קטנה היא המניע לצעד נוסף קדימה. פשוט תתחילו.

שתפו אחרים במה שעובר עליכם. פעמים רבות הבעיות שלנו נראות לנו חריגות וגדולות ובשיחה עם חבר אחר נגלה שאנחנו לא לבד, עוד אנשים מרגישים כמונו. לא כולם מרגישים בנוח לשתף אחרים אבל ב'חברים' כולם משתפים וכולם שותפים זה של זה, בהנחיית המטפלים תלמדו מיומנויות חברתיות מתאימות ותמצאו את הדרך המתאימה לכם לשתף את הקושי.

לא רק מהמטפלים של 'חברים' אנחנו לומדים, גם מחברי הקבוצה. השיתוף מאפשר לחשוב על הדברים ביחד בקבוצה, לשמוע מחברינו כישורים חברתיים ואסטרטגיות חדשות להתמודדות וללמוד זה מזה.

פנקו את עצמכם בפרס על ביצוע מטלה ועמידה ביעד, מגיע לכם!

The post למה גם כשאני הכי רוצה בעולם בסוף אין לי כוח? first appeared on חברים.

חלק ראשון וחשוב בחוזה הוא שכל הצדדים יסכימו באופן גלוי לעבוד ביחד לשם ההטבה באיכות חייו של המטופל. עם זאת, בגילאים צעירים, התנגדות של המטופל לטיפול אינה מהווה מניעה לטיפול, מתוך ההבנה שההורים והמטפלים הם אלו אשר מחליטים האם טיפול הוא הדבר הנכון עבור הקטין. חשוב לציין שככל שהילד גדול יותר, מעשית נעשה מורכב יותר להביאו לטיפול בזמן של התנגדות חריפה מצדו. לכן, דין התנגדות של ילד בן 7 אינו כדין התנגדות של נער בן 17.

במסגרת ההסכם הטיפולי חשוב שהמטופל והוריו יבינו מהו סוג הטיפול המוצע ויקבלו את ההחלטה האם זוהי המסגרת הטיפולית הטובה ביותר עבור ילדם. כמו כן, ישנה כוונה לנסח ביחד מטרות טיפוליות (למשל, עבור ההורים: "שיהיה יותר גמיש כשלא מקבל בדיוק מה שהוא רוצה", או עבור הילד: "שיהיה לי יותר קל לגשת לילדים וליזום איתם קשר").

כמו כן, במהלך החוזה הטיפולי חשוב שההורים והילד יבינו את מסגרת הטיפול, למשל: המפגשים בקבוצה מתקיימים אחת לשבוע, למשך שעה ורבע (או שעה, תלוי בגיל). מפגש עם ההורים מתקיים אחת לחודש, אך יש גמישות באפשרויות של המפגש (ניתן להמיר למפגש בבית הספר או למפגש פרטני עם הילד). כמו כן, יתואם הזמן המדויק למפגשים בקבוצה ויובהר כיצד מתאמים את מפגשי ההורים ואת המפגש בבית הספר.

מכיוון שמדובר בטיפול בקבוצה, ההתחייבות ב"חברים" היא להצטרפות למשך 16 מפגשים לפחות, אליהם מתווספים ארבעה מפגשי הורים. בתום ה"סבב" ההורים מקבלים את ההחלטה האם להמשיך לסבב נוסף, כמובן, בהתייעצות וחשיבה משותפת עם המטפלים.

פעמים רבות אנו נשאלים מדוע יש צורך בהתחייבות לטיפול. ראשית, חשוב לציין כי אם אנו מתרשמים שהקבוצה מזיקה לילד, לעולם לא נמליץ להשאירו בקבוצה. עם זאת, התחייבות לטיפול הינה הכרחית והדבר נובע ממספר סיבות:

1. יציבות בקבוצה – הקבוצות בחברים שונות בנוף הטיפולי. הן מאפשרות לכל ילד למצוא את מקומו בקבוצה כמעט בכל זמן בו ההורים פונים עם הרצון להצטרף. הקבוצות הן מתמשכות (כלומר- אין להן תאריך פתיחה ותאריך סיום), וכל ילד מצטרף בזמן המתאים לו ומסיים את התהליך כשמתקבלת ההחלטה שזהו הזמן המתאים לכך. משום כך, נוצרת קבוצת "רכבת" אליה ילדים מצטרפים ונפרדים. הדבר הולך יד ביד עם העיקרון הטיפולי בו אנו דוגלים – כי לכל ילד יש את התהליך האישי שלו בתוך הקבוצה עם המטרות שלו, ולא מדובר במטרה טיפולית משותפת לכל הילדים. כמו כן, הדבר מציף אתגרים בקבוצה, שכן הצטרפות של ילד חדש או פרידה מילד ותיק מעוררת תחושות שונות. על מנת למנוע מצב של דינמיות יתר בקבוצה ולאפשר יציבות עבור כל אחד מהילדים בקבוצה אנו מבקשים התחייבות למספר פגישות מינימאלי, כשבתומו ניתן לחשוב האם נכון להמשיך את הטיפול או לסיימו. למעשה, כל המשתתפים בקבוצה חווים קושי חברתי, ברמה כזאת או אחרת, בסביבת חייהם הרגילה. חשוב לנו שהם ירגישו בטוחים ומוגנים בקבוצה. אם הם יודעים שמשתתף חדש יכול להגיע ״לבחון״ אותם ולהחליט, בהתאם לתוצאות ״הבחינה״ האם הוא ממשיך בתהליך, הדבר יפגע בתחושת הבטחון הבסיסית לה הם זכאים.
2. התהליך אינו ליניארי – אנו יוצאים מנקודת הנחה שהקבוצה תעורר את הקשיים עמם כל ילד מתמודד בחוץ. סביר שכשאלו יתעוררו, הדבר יעורר בילד התנגדות להגיע למפגשים (כפי שהוא אינו רוצה לחזור לבית הספר, לחוגים ולמפגשים חברתיים אחרים). חשוב להבין שגם כשיש קושי, אתגר ותחושה של תקיעות, זהו חלק חשוב מהתהליך. ההתחייבות ל-16 מפגשים מאפשרת למטפלים לאסוף מידע על התנהגויותיו של הילד ודפוסי החשיבה שלו ולבחון ביחד עם ההורים כיצד הטיפול בקבוצה משפיע עליו.
3. לעתים עולה השאלה: ״ומה אם הילדים בקבוצה לא מתאימים לילד שלי? מה אם הם לא ימצאו חן בעיניו?״ במציאות החיים אנו לא יכולים לבחור את חבריו לכיתה, לחוג או לאוהל בטירונות. בקבוצות ב״חברים״ אנו רוצים לסייע לכל אחד למצוא שפה משותפת מכבדת ונעימה עם כל משתתף אחר, גם הוא אינו מוצא חן בעיניו וגם אם זה קשה. הידיעה שאנחנו פה ביחד, לפחות 16 שבועות מאפשרת מרחב, במסגרת הטיפול, לראות את החלק המחבר והמכבד.

ניתן לדון גם בנושאים אלו במהלך מפגש ההכרות, כאשר מתנהל הדיון האם כדאי שהילד יצטרף לקבוצה.

The post מהו "הסכם טיפולי"? first appeared on חברים.

למעשה מדובר במפגש כפול:

ההורים נפגשים עם ד"ר אלון וסרמן, המנהל המקצועי של "חברים" או עם לי פרומר, סגניתו. במהלך המפגש ההורים מתארים את האופן שבו הם חווים את הקושי והמצוקה של הילד, מתייחסים לרקע שלו החל מהינקות והילדות המוקדמת ועד היום ובדגש על ההיבט החברתי. אנו רוצים לקבל תמונה מקיפה ככל הניתן מבחינה התפתחותית, נפשית וקוגניטיבית של הילד, לצד הבנה של המערכות בהן הוא משולב (משפחה, בית ספר, חוגים ועוד).

• לדוגמה, דנה (בת 10) והוריה הגיעו למפגש ההכרות. במפגש ההורים תארו כי דנה היא הילדה האמצעית בין שני אחיה, דנה תמיד הייתה ילדה מקסימה, אנרגטית ומלאת חיים, אך עם קשיים חברתיים. בגן הייתה לה חברה אחת טובה, הן עלו יחד לכיתה א' ובכיתה ב' אותה ילדה עברה לעיר מרוחקת. כעת אין לה חברים כלל בכיתה. בשנה האחרונה הילדים האחרים החלו להציק לה. בנוסף, לאחר שעות בית הספר כותבים לה הודעות מעליבות ברשתות החברתיות, מתקשרים אליה וצוחקים עליה. לאחרונה ההורים מרגישים שדנה כבויה, מכונסת בעצמה והביטחון העצמי שלה ירד מאד. היא אף מפחדת יותר בחושך.

במקביל למפגש עם ההורים, הילד מגיע למפגש עם אחד הפסיכולוגים שבצוות. גם כאן מטרת המפגש היא הכרות, אך הפנייה לילד משתנה בהתאם לגיל. מטרת המפגש היא להבין כיצד הילד תופס את מצבו החברתי וכיצד הוא מבין את ההשפעה שלו על המצב החברתי שלו. ככל שגילו של הילד גדול יותר כמובן שנצפה שיכולתו להבין את מצבו החברתי תהיה טובה יותר.

אנו מבקשים מההורים שיבצעו הכנה בסיסית לקראת המפגש הזה, בהתאם לגיל הילד ומידת מוכנותו לפנות לסיוע. צעיר יותר או שרמת ההתנגדות לטיפול גבוהה יותר, ניתן לתאר לילד שמגיעים למקום שמטרתו שיהיה קל וטוב יותר מבחינה חברתית. עבור גילאים בוגרים יותר או כשרמת המוטיבציה לטיפול גבוהה יותר ניתן לשתף יותר ולהסביר יותר על המקום (או אפילו לאפשר לקרוא באתר האינטרנט). בכל מקרה, חשוב להסביר שיתקיים מפגש בו הילד ייפגש עם מישהו בחדר נפרד מההורים.

• לדוגמה, דנה מגיעה למפגש ההכרות עם הפסיכולוג. הוא מציג את עצמו ובודק איתה מה היא יודעת על המקום. הוא מתרשם שההורים הסבירו לה שמטרת המקום היא שיהיה קל יותר מבחינה חברתית בכיתה. הוא מספר לה שכאן נפגשת אחת לשבוע קבוצה עם בני הגיל שלה שזו מטרתה בדיוק ומציע לה לספר על עצמה כדי שהם יוכלו לבדוק האם זה יכול להתאים לה. בעזרתו, דנה מספרת קצת על מבנה המשפחה, על מה שהיא אוהבת לעשות, על המקצועות שהיא אוהבת ולא אוהבת בבית הספר, ומשם עוברת לספר גם על המצב החברתי. היא מספרת לפסיכולוג על עלבונות קשים שהיא חווה בכיתה ועוברת ממנה תחושה שהיא "שעיר לעזאזל". מתברר שלעתים היא מגיבה בהתנשאות ובבוז כלפי הילדים האחרים כשהם פוגעים בה. בהמשך, הפסיכולוג יספר לה קצת יותר לעומק על האופן שבו מפגש בקבוצה מתנהל ודנה תוכל לחשוב האם זה משהו שהיא מעוניינת בו (למרות שבגיל 10 זו היא החלטת ההורים האם להצטרף לקבוצה או לא, מידת המוטיבציה של הילדה חשובה מאד להצלחת התהליך).

תוך כדי המפגש, אלון יוצא למספר דקות מהמפגש עם ההורים ומצטרף למפגש של הילד עם הפסיכולוג. אלון מקבל את התרשמותו של הפסיכולוג מהאינטראקציה עם הילד (בנוכחותו של הילד) ומגבש בעצמו התרשמות כללית בעזרת ניסיונו והידע שקיבל מההורים. לאחר מכן הוא חוזר למפגש עם ההורים ומתקבלת ההחלטה האם קבוצה יכולה להתאים, ואם כן – איזו קבוצה. במידה ואנו לא מתרשמים שמדובר באפיק טיפול מתאים, אנו מפנים לטיפול שאנו סבורים שיכול להיות נכון וטוב יותר עבור הילד. למשל, אנו עשויים להפנות לטיפול פרטני בפני עצמו או טיפול פרטני במקביל לקבוצה, לטיפול תרופתי בהפרעת קשב וריכוז לפני שפונים לטיפול פסיכולוגי וכך הלאה.

במידה והוחלט על טיפול בקבוצה, מוסדרים נושאים נוספים כמו מסגרת הטיפול (משך, זמן, תדירות), חשיבותם של מפגשי הורים ומפגש בבית הספר ונוצר חוזה טיפולי.

The post נעים מאד – מה קורה במפגש הכרות? first appeared on חברים.

29 הקבוצות ב'חברים' הנעות מגיל 5 ועד גיל 65 מספרות 29 סיפורים שונים, ובכל זאת עקרונות הטיפול שלנו מופיעים בכולן. אנו יוצאים מנקודת הנחה שההתנהגות שהילד או המבוגר מביא איתו לקבוצה הינה דומה במידה רבה להתנהגות אותה הוא מבטא במסגרות אחרות: בית הספר, החוגים, המשפחה וכו'. דפוסי ההתנהגות משתחזרים במידה זו או אחרת ואנחנו שם כדי להאיר אותם, להבין אותם ולעזור לשנות אותם. כך, אם נעמה היא ילדה דומיננטית ואגרסיבית בבית הספר, סיכוי טוב שהדפוס הזה ישתחזר בקבוצה. לעומתה, רועי הינו ביישן וחרד באירועים של יותר ממספר קטן של משתתפים, ולכן נצפה לראות זאת גם במפגשים.

על מנת לעורר את הדפוסים הללו הכרחית נוכחותם של בני אותו גיל בחדר והאינטראקציה הטבעית ביניהם. כך, באופן די טבעי ההתנהגויות משתחזרות, ניתן להתייחס אליהן באופן אמפתי ומכיל ולהביא לשינוי שיתבטא בקבוצה ובהמשך גם בחוץ.

המפגש החברתי מייצר את ההזדמנויות להתערבות במישורים שונים. אנו מתחילים כל מפגש בסבב אותו אנו מכנים "סבב מה נשמע" ובו כל אחד מהמשתתפים מספר משהו שקרה לו השבוע. החל מ: "ראיתי את משחק הכדורגל בין ספרד לפורטוגל עם המשפחה שלי", או "קניתי נעליים חדשות", ועד "היה לי יום ממש מבאס בבית ספר". ככל שהקשר עם הקבוצה מתחזק, הילדים (או המבוגרים, בקבוצות המבוגרים) יכולים להביא גם התלבטויות ושאלות שמעסיקות אותם, כמו: "האם ליזום מסיבת יום הולדת כשאני לא בטוח שיבואו". השיתוף מאפשר לעזור לכל ילד לתפוס מקום בקבוצה שהינו מתאים (לא משתלט ולא נמנע), מאפשר לו לחלוק עם ילדים בני גילו את מה שעובר עליו ונותן אפשרות לחשיבה משותפת בקבוצה על סוגיות משמעותיות.

בהמשך, הקבוצה בוחרת האם להמשיך לדבר או לשחק. גם כאן, זוהי הזדמנות להתבוננות של כל אחד מהמשתתפים בעצמו ובאחרים. לרוב, אין הסכמה בקבוצה בנוגע לאם ממשיכים לדבר או לשחק ובכל זאת נדרשת החלטה משותפת. סביר שנעמה (שהזכרנו קודם) תתעקש להמשיך לדבר, גם אם הדבר פוגע בה מבחינה חברתית. עדן דווקא רוצה לעבור ממשחק ומאסה בדיבורים, וגם היא ילדה דומיננטית שנוטה להביע את דעתה בנחרצות. הקונפליקט שעשוי להיווצר בין שתיהן הוא כר פורה ללמידה של כל אחת מהן בנוגע למקום שאותו היא לוקחת לעצמה וההשלכות של ההתנהגות שלה.

במידה וחברי הקבוצה בסופו של דבר בוחרים במשותף לשחק, הם גם בוחרים איזה משחק לשחק, מה שגם מביא לקונפליקטים והזדמנויות, שוב, מאותה סיבה שכל אחד מבטא את ההתנהגויות המוכרות לו. האם רועי, שהינו ביישן ונמנע יצליח לבטא את קולו ואת רצונו? הקבוצה היא המקום להתנסות ולהתמודד עם הפחדים.

גם בהמשך, במהלך המשחק שנבחר עולים קונפליקטים. למשל, שחר, שידוע כנער עקשן, יאלץ להתמודד עם מצבים בהם לא תמיד הדברים מתנהלים באופן שבו הוא רגיל, יוכל לראות את מה שקורה לו כשהחוקים הם לא בדיוק מה שהוא מכיר, ואפילו להתגמש כשהוא רואה שילד אחר לא משחק באופן שהינו הגון לדעתו.

דרך הקשר המשמעותי עם חברי הקבוצה, דרך ההתנסות החברתית ודרך ההתערבויות של המטפלים ושל הילדים האחרים, מתחולל תהליך טיפולי. אנו שואפים לכך שההתנסויות והחשיבה המשותפת יביאו לשיפור בהתנהלות החברתית בקבוצה ובהמשך, גם מחוץ לקבוצה. את התהליך של השיפור מחוץ לקבוצה אנו מכנים "הכללה" ותוכלו לקרוא גם עליו.

The post מה בעצם קורה בקבוצה? first appeared on חברים.

אנו מצפים שכאשר הילד יגייס מוטיבציה לטיפול ויהיה פתוח לכך, נראה בהדרגה את התהליכים הנפשיים שהוא עובר בקבוצה וכתוצאה מכך גם שינויים בהתנהגותו. אולם האתגר הגדול בטיפול הוא יצירת היכולת להכליל ולהעביר שינוי זה לחיים החברתיים מחוץ לקבוצה.

כיצד הדבר מתרחש? ראשית, מעצם קיום הקבוצה הטיפולית וההתנסות החברתית, בסביבה מגוננת ומתווכת, לרוב נראה שינויים גם מחוץ לקבוצה. בנוסף לכך, אנו מעודדים את יצירת החיבור בין הקבוצה לבין "העולם שבחוץ" בדרכים שונות.

למשל, לעתים אנו מבקשים מהילדים לספר על התנסות מחוץ לקבוצה שמזכירה את מה שקורה באותו רגע בקבוצה. לדוגמה, אם לא בחרו את עומר לקבוצה במשחק והוא נפגע, אנו מציעים לילדים להתייחס למקרים דומים שמתרחשים בבית הספר. דרך כך כל אחד מהם יכול ללמוד מאחרים על אופני התייחסות אפשריים במקרים כאלו. הדבר מאפשר שינוי בדפוסי החשיבה שלהם, בחוויה הרגשית שלהם וההתנהגות שאותה הם מבטאים.

בפעמים אחרות אנו עושים שימוש במה שהילדים מספרים על מה שקורה מחוץ לקבוצה כדי להדגיש תהליכים שקורים בתוך הקבוצה. לדוגמה, אם אחד הילדים מספר שמתרחקים ממנו כשהוא משחק במשחקי כדור ולא בוחרים אותו, במהלך המשחק נוכל לסמן לו שאנו רואים שהוא ״בורח״ מהכדור ולא פונה לתפוס אותו, והדבר יוכל לסייע לו לעשות את החיבור בין ההתנהלות בתוך הקבוצה להתנהלות בכיתה.

הרעיון הוא לחבר בין הזירה החברתית הנוכחית, כאן בקבוצה, לבין זירות אחרות רלוונטיות, כולל ברשתות החברתיות. זו אחת הסיבות שאנו פותחים גם קבוצת WhatsApp בחלק מהקבוצות. הדבר מאפשר עוד התבוננות על מנגנוני ההתנהגות והחשיבה של הילדים והזדמנות עבורם להתנסות, ללמוד ולהפנים אפשרויות נוספות לתפיסה של התנהגות האחרים והרחבה של דפוסי ההתנהגות של כל אחד מהם.

The post מהי "הכללה"? כדי שיהיו חברים מחוץ ל"חברים" first appeared on חברים.

למעשה הילד מתמודד עם קשיים בשתי רמות – הקושי הראשוני, והקושי הנובע מהקישור שנוצר בין אינטראקציה חברתית ורגשות שליליים. בתהליך קבוצתי ניתן מענה בשני הרבדים האלה – הילד לוקח חלק בקבוצה שבה נעים, כיף, והוא מרגיש שייך ומקובל. בכך הוא חווה חוויה מתקנת של אינטראקציה חברתית, שתשפיע גם על הדרך בה יתנהל בקבוצות אחרות. גם בטיפול הקבוצתי יעלו הקשיים הייחודיים של כל ילד – הוא יתבייש, או יציק, או יתקשה להבין איך להתנהג במצבים שונים. בקבוצות חברתיות שונות, התנהגותו של הילד מובילה לתגובות שליליות מצד הסביבה החברתית, וכך נוצר מעגל שמעצים את קשייו של הילד. בשונה מהן, קבוצה טיפולית היא מבוקרת, ותפקיד המנחים הוא לזהות כל התנהלות שפוגעת באינטראקציה, ולעזור לילד ללמוד דרכים שתומכות בהסתגלות חברתית, כשמטרת הקבוצה לשרת את טובתו האישית של כל ילד.

הסתגלות חברתית מורכבת ממספר רבדים, להם ניתן מענה בתהליך של טיפול בקבוצה:

מודעות להתנהגות – פעמים רבות הילד אינו מבין מדוע הוא מתקשה באינטראקציות חברתיות. הוא אינו מודע להתנהגות שלו, להשפעתה על חבריו ועל הדרך בה הם מתייחסים אליו. בתהליך של טיפול קבוצתי, בעזרת המנחים והילדים האחרים, הילד לומד להתבונן בכל אלה, ומפתח מודעות. כך הסיטואציה נחווית כיותר בשליטה, מה שמפחית חרדה, ובמקביל מתאפשרת לקיחת אחריות ופתח לשינוי.

מודעות למחשבות – כל ילד מחזיק בעמדות לגבי הזולת ולגבי אינטראקציה חברתית. פעמים רבות העמדות האלה שליליות. לרוב הילד אינו מודע למחשבות שלו, אשר משפיעות על התנהגותו. במהלך הקבוצה יש מקום לעצור ולבחון את המחשבות האלה – ממה הן נובעות, האם הן בהכרח נכונות בסיטואציה מסוימת, איך אפשר לבדוק אם אנחנו צודקים, ולאמץ דפוסי חשיבה יותר גמישים.

הבנה חברתית – הבנת מצבים חברתיים היא תהליך נלמד, שהופך עם הזמן לאוטומטי, ויש ילדים שזקוקים לחיזוק הלמידה הזו. בתהליך קבוצתי מקנים כלים להבנת מצבים חברתיים, באמצעות הבנה של שפת גוף, רמזים חברתיים, טון דיבור, ועוד. בנוסף, מתרגלים עם ילדי הקבוצה שימוש בכלים האלה, בתהליך שמוביל להפנמה של היכולת להבנה חברתית.

תיקון בתוך ההתנסות – טיפול קבוצתי מוצלח מפרק בתפיסתו של הילד את הקישור שנוצר בין אינטראקציה חברתית ורגשות שליליים, ויוצר למידה חדשה, בה אינטראקציה חברתית מקושרת לרגשות חיוביים. הילד יכליל את החוויה המתקנת על אינטראקציות חברתיות יום-יומיות, בשל הדמיון של הקבוצה הטיפולית לקבוצות חברתיות אחרות בחייו של הילד.

לבסוף, הביטחון העצמי של הילד מתחזק כתוצאה מהתנסות חברתית חיובית, ומשפיע על הדרך בה הוא חווה ומשתתף באינטראקציות חברתיות. טיפול קבוצתי בילדים ובני נוער היא דרך מצוינת לשפר את ההתנהלות החברתית שלהם.

The post מה קורה בטיפול בקבוצה? first appeared on חברים.