אנו מאמינים שקושי חברתי לרוב מהווה גילום חיצוני של קושי נפשי; חוסר ביטחון עצמי, צורך בשליטה, חרדה, דיכאון, הפרעת קשב וריכוז, קושי בוויסות חושי או רגשי ועוד. כמו כן, במציאות של היום, בה בני נוער נעשים מקושרים יותר טכנולוגית ומבודדים יותר רגשית, עולה הצורך לסייע להם לתקשר את רגשותיהם לעצמם ולסביבה ולעזור להם להתחבר להיותם 'יצורים חברתיים' מבטן ולידה.

כאשר מוקד הקושי הוא בתחום החברתי, הגיוני לפנות לטיפול בקבוצה. זאת משום שככל הנראה הקושי הנפשי מתבטא באזורים "בין-אישיים", כלומר, ביחסים של בין האדם לבין הסובבים אותו. סביר שישנם גם קשיים של האדם עם עצמו, שכן הדברים הולכים "יד ביד", אבל פעמים רבות אנו רואים שהביטוי המרכזי של הקושי מופיע בזירה החברתית.

במקרים כאלו, ההורה שיוצר קשר יתאר "ילדה מקסימה, חכמה, אבל אין לה חברים", או "הוא ילד נהדר, אינטליגנט, מבוגרים מתים עליו, אבל הוא לא מסתדר עם האחים שלו או עם ילדים בני גילו".

במקרה כזה, הקושי יצוף בקבוצה שמזמנת מטבעה אינטראקציות בין-אישיות עם ילדים בני אותו גיל. בנוסף, קבוצה של ילדים מאותה שכבת גיל מאפשרת לכל אחד מהמשתתפים לתת ולקבל משוב כנה מהאחרים בקבוצה, מה שפעמים רבות מהווה התערבות טיפולית מהשורה הראשונה. כשהקבוצה מהווה "מקום בטוח", זו הזדמנות עבור כל אחד מהם להתבונן בעצמו ובאחרים, לחשוב על האפשרויות העומדות בפניהם, לתרגל שינוי בסביבה המאפשרת זאת ולהפנים את השינוי כך שיוכל להתבטא בסיטואציות חברתיות מחוץ לקבוצה. לתהליך זה אנו קוראים "הכללה" וניתן לקרוא גם עליו.

במקרים מסוימים, גם כאשר מוקד הקושי הוא חברתי, בתומו של מפגש ההכרות נמליץ על טיפול פרטני- לעתים במקביל לטיפול בקבוצה ולעתים במקום טיפול בקבוצה. למשל, יש לכך מקום כאשר רמת ההתנגדות של הילד הינה גבוהה מדי או שרמת התוקפנות שלו גבוהה מדי עד כדי שאנו חושבים שכניסה לקבוצה תהיה בבחינת פגיעה בו או בקבוצה. ככלל, אנו שואפים לשלב את הילדים בקבוצות שיתאימו להם ויאפשרו כניסה שמצד אחד תהיה נעימה ומצד שני מאתגרת כדי שתחשוף את הקשיים שעימם הם מתמודדים. לרוב, גם כשרמת ההתנגדות של הילד גבוהה, מפגש ההכרות משכך אותה.

מסיבות שונות, כשישית מהילדים ב'חברים' נמצאים במקביל בטיפול פרטני. כאשר זה קורה, צוות המטפלים נמצא בקשר עם המטפל הפרטני לעדכונים וחשיבה משותפת. ניתן לקרוא באופן כללי יותר גם על משמעותו של טיפול פסיכולוגי.

The post טיפול פרטני או טיפול בקבוצה – מה עדיף למי ומתי? first appeared on חברים.

למה אנשים פונים לטיפול פסיכולוגי?

אנשים פונים לטיפול פסיכולוגי כאשר הם נמצאים במצוקה נפשית. המצוקה יכולה לנבוע ממקורות שונים ולהתבטא בדרכים שונות. חרדה, עצבות, קשיים בשינה, קשיים חברתיים ובזוגיות, תחושה של היעדר מימוש פוטנציאל, טראומה, תקופה משברית ועוד מגוון סיבות מביאות אנשים לחוויה של כאב נפשי ורצון בסיוע. במהלך הטיפול קיימות שתי שאיפות מקבילות: הראשונה היא לצמצם את המצוקה והשנייה היא להעלות את רמת הרווחה הנפשית. הן לא בהכרח תלויות זו בזו, שכן לעתים אנשים חיים בתחושה של סיפוק מחייהם ובכל זאת חווים כאב נפשי, וכך גם להיפך.

כאשר מדובר בטיפול בילדים ונוער, לרוב הפנייה מגיעה מההורים אשר חשים את כאבם של ילדיהם. הפנייה מלווה לעתים בחששות וברצון כן לתת את המענה הטוב ביותר עבור הילד ולוודא שהפנייה לטיפול היא הדבר הנכון בשבילו. לשם כך, נועדו "מפגש הכרות" ובהמשך גם "מפגשי הורים".

איך מתנהל טיפול פסיכולוגי?

תהליך הטיפול משתנה כתלות בסוג הטיפול שנבחר. עם זאת, ניתן לומר באופן כללי שכל טיפול פסיכולוגי מציע שינוי פנימי של האדם ביחסיו עם עצמו וביחסיו עם הזולת.

השינוי מתבטא בשלושה מישורים:

1. מישור רגשי
2. מישור קוגנטיבי
3. מישור התנהגותי

שלושת המישורים משפיעים זה על זה, כך ששינוי בכל אחד מהמישורים מייצר שינוי במישורים האחרים (לדוגמא, שינוי במישור הרגשי מביא לתמורות במישור הקוגנטיבי וההתנהגותי, וכ'ו). לרוב, הטיפול מציף את המצוקה ולכן מעמת את המטופל עם הכאב והתסכול. במסגרת אמפתית ומכילה ישנו סיכוי גבוה לשינוי נפשי בהתמודדות שכזו. כמו כן, היות ומדובר בתהליכי שינוי של הנפש, מדובר לרוב בתהליך ארוך טווח, שלא ניתן למצות במפגשים בודדים ודורש מחוייבות ומוטיבציה לשינוי.

נציין כי היות ואין אדם הזהה לרעהו ואין קשר בין שני אנשים הזהה לקשר אחר, ניתן להבין כי לכל טיפול הייחודיות שלו. במשך עשרות שנים נוסחו תיאוריות, גישות ועקרונות שמטרתם להבנות את תהליך הטיפול, ובכל זאת השוני בין בני האדם, משליך גם על התהליך שכל אחד עובר עם עצמו במפגשים וגם על התהליך שהוא עובר מחוץ לטיפול.

ב"חברים" הטיפול מתבסס על ההבנה שאם יש קושי חברתי בולט, על מנת לטפל בו לא תמיד יספיק מפגש בין פסיכולוג לבין ילד, אלא יש צורך בעוד ילדים בני אותו גיל בחדר. ראשית, נוכחות של מספר ילדים בחדר מציפה באופן בולט את הקושי של כל אחד מהם מבחינה חברתית. אם נועה ביישנית וחוששת מליזום קשר עם חברים אנו יכולים לשער שהתנהגות זו תשתחזר בקבוצה (ובשאיפה בכל פעם שיצטרף ילד חדש לקבוצה הקושי של נועה יפחת). באופן דומה, הקבוצה תביא לביטוי הקשיים של הילדים האחרים באופן טבעי. בנוסף לכך- המפגש בין הילדים בקבוצה מהווה הזדמנות של כל אחד מהם ללמוד גם מההתמודדויות של כל אחד מהילדים האחרים. ולבסוף, יתרון גדול הוא שפעמים רבות ההתערבויות הטיפוליות החשובות ביותר נעשות מתוך הילדים, אחד כלפי השני. בליווי הפסיכולוגים שבחדר, הטיפול בקבוצה מאפשר הזדמנות להתנסות, למידה ושינוי עבור כל אחד מהנוכחים בחדר.

על מנת להבין באופן מפורש יותר מה מתרחש בכל מפגש בקבוצה ניתן לקרוא גם את העצה החברית: "מה בעצם קורה בקבוצה?"

The post אני רק שאלה – מה זה בכלל "טיפול פסיכולוגי"? first appeared on חברים.

למעשה מדובר במפגש כפול:

ההורים נפגשים עם ד"ר אלון וסרמן, המנהל המקצועי של "חברים" או עם לי פרומר, סגניתו. במהלך המפגש ההורים מתארים את האופן שבו הם חווים את הקושי והמצוקה של הילד, מתייחסים לרקע שלו החל מהינקות והילדות המוקדמת ועד היום ובדגש על ההיבט החברתי. אנו רוצים לקבל תמונה מקיפה ככל הניתן מבחינה התפתחותית, נפשית וקוגניטיבית של הילד, לצד הבנה של המערכות בהן הוא משולב (משפחה, בית ספר, חוגים ועוד).

• לדוגמה, דנה (בת 10) והוריה הגיעו למפגש ההכרות. במפגש ההורים תארו כי דנה היא הילדה האמצעית בין שני אחיה, דנה תמיד הייתה ילדה מקסימה, אנרגטית ומלאת חיים, אך עם קשיים חברתיים. בגן הייתה לה חברה אחת טובה, הן עלו יחד לכיתה א' ובכיתה ב' אותה ילדה עברה לעיר מרוחקת. כעת אין לה חברים כלל בכיתה. בשנה האחרונה הילדים האחרים החלו להציק לה. בנוסף, לאחר שעות בית הספר כותבים לה הודעות מעליבות ברשתות החברתיות, מתקשרים אליה וצוחקים עליה. לאחרונה ההורים מרגישים שדנה כבויה, מכונסת בעצמה והביטחון העצמי שלה ירד מאד. היא אף מפחדת יותר בחושך.

במקביל למפגש עם ההורים, הילד מגיע למפגש עם אחד הפסיכולוגים שבצוות. גם כאן מטרת המפגש היא הכרות, אך הפנייה לילד משתנה בהתאם לגיל. מטרת המפגש היא להבין כיצד הילד תופס את מצבו החברתי וכיצד הוא מבין את ההשפעה שלו על המצב החברתי שלו. ככל שגילו של הילד גדול יותר כמובן שנצפה שיכולתו להבין את מצבו החברתי תהיה טובה יותר.

אנו מבקשים מההורים שיבצעו הכנה בסיסית לקראת המפגש הזה, בהתאם לגיל הילד ומידת מוכנותו לפנות לסיוע. צעיר יותר או שרמת ההתנגדות לטיפול גבוהה יותר, ניתן לתאר לילד שמגיעים למקום שמטרתו שיהיה קל וטוב יותר מבחינה חברתית. עבור גילאים בוגרים יותר או כשרמת המוטיבציה לטיפול גבוהה יותר ניתן לשתף יותר ולהסביר יותר על המקום (או אפילו לאפשר לקרוא באתר האינטרנט). בכל מקרה, חשוב להסביר שיתקיים מפגש בו הילד ייפגש עם מישהו בחדר נפרד מההורים.

• לדוגמה, דנה מגיעה למפגש ההכרות עם הפסיכולוג. הוא מציג את עצמו ובודק איתה מה היא יודעת על המקום. הוא מתרשם שההורים הסבירו לה שמטרת המקום היא שיהיה קל יותר מבחינה חברתית בכיתה. הוא מספר לה שכאן נפגשת אחת לשבוע קבוצה עם בני הגיל שלה שזו מטרתה בדיוק ומציע לה לספר על עצמה כדי שהם יוכלו לבדוק האם זה יכול להתאים לה. בעזרתו, דנה מספרת קצת על מבנה המשפחה, על מה שהיא אוהבת לעשות, על המקצועות שהיא אוהבת ולא אוהבת בבית הספר, ומשם עוברת לספר גם על המצב החברתי. היא מספרת לפסיכולוג על עלבונות קשים שהיא חווה בכיתה ועוברת ממנה תחושה שהיא "שעיר לעזאזל". מתברר שלעתים היא מגיבה בהתנשאות ובבוז כלפי הילדים האחרים כשהם פוגעים בה. בהמשך, הפסיכולוג יספר לה קצת יותר לעומק על האופן שבו מפגש בקבוצה מתנהל ודנה תוכל לחשוב האם זה משהו שהיא מעוניינת בו (למרות שבגיל 10 זו היא החלטת ההורים האם להצטרף לקבוצה או לא, מידת המוטיבציה של הילדה חשובה מאד להצלחת התהליך).

תוך כדי המפגש, אלון יוצא למספר דקות מהמפגש עם ההורים ומצטרף למפגש של הילד עם הפסיכולוג. אלון מקבל את התרשמותו של הפסיכולוג מהאינטראקציה עם הילד (בנוכחותו של הילד) ומגבש בעצמו התרשמות כללית בעזרת ניסיונו והידע שקיבל מההורים. לאחר מכן הוא חוזר למפגש עם ההורים ומתקבלת ההחלטה האם קבוצה יכולה להתאים, ואם כן – איזו קבוצה. במידה ואנו לא מתרשמים שמדובר באפיק טיפול מתאים, אנו מפנים לטיפול שאנו סבורים שיכול להיות נכון וטוב יותר עבור הילד. למשל, אנו עשויים להפנות לטיפול פרטני בפני עצמו או טיפול פרטני במקביל לקבוצה, לטיפול תרופתי בהפרעת קשב וריכוז לפני שפונים לטיפול פסיכולוגי וכך הלאה.

במידה והוחלט על טיפול בקבוצה, מוסדרים נושאים נוספים כמו מסגרת הטיפול (משך, זמן, תדירות), חשיבותם של מפגשי הורים ומפגש בבית הספר ונוצר חוזה טיפולי.

The post נעים מאד – מה קורה במפגש הכרות? first appeared on חברים.