לתופעה המבלבלת הזו שאנחנו חווים קוראים דחיינות.

קודם כל והכי חשוב- דחיינות היא לא עצלנות! ובנוסף, היא ממש לא נדירה, כמעט כל מי שתשאלו יוכל לספר לכם לפחות על חוויה אחת של דחיינות שהייתה לו.

אז למה למרות כל הרצונות הטובים היא תוקפת אותנו?

גורם אפשרי אחד הוא חרדה- כל השאיפות הגבוהות שלנו מאיימות עלינו ואנחנו חוששים שלא נוכל לעמוד בהן ולכן עדיף לנו לא להשקיע מלכתחילה. אפשרות נוספת היא שהדרישות מהסביבה שלנו מעצבנות אותנו, אנחנו מרגישים שהן שולטות בנו ולכן עולה בנו הצורך למרוד בהן. ויכול להיות שאנחנו פשוט מתקשים להתרכז במשימות שלנו לאורך זמן או לארגן את הזמן שלנו בצורה נכונה. בכל מקרה כל אלה יכולים להוביל אותנו למצוקה נפשית.

כשמדובר במטלות בודדות שיש להן דד-ליין בדרך כלל אנחנו נוטים לדחות אותן עד לרגע האחרון אבל בסוף נסיים אותן בזמן. הדבר הזה מחזק אצלנו את הרגל הדחיינות.

במטרות ארוכות טווח הסיפור אחר לגמרי. קשה לשפוט אם הצלחנו בהן או לא כי הן גדולות מאוד ולא מדידות. בנוסף, אנחנו שופטים את ההצלחה בהן ומיד משליכים אותה על הערך העצמי שלנו. או בקיצור, הן לא ברורות ויכולות לפגוע לנו בביטחון העצמי בקלות.

בהרבה קשיים לא נעים להודות. קשיים גורמים לנו להרגיש שאנחנו פחות טובים מאחרים, שהם יותר שווים מאתנו. ככה גם עם דחיינות. כשאנחנו לא משתפים בקושי שלנו אנחנו מבודדים את עצמנו מהסביבה שלנו ומרגישים יותר ויותר לבד. להרגיש בנוח זה לדבר על הקשיים האישיים זו משימה שאינה פשוטה לכולם, היא דורשת כישורים חברתיים וביטחון עצמי.

אז מה עושים?

נסו להבין מה גורם לכם לדחיינות- זו המשימה הקשה ביותר אך ברגע שתבינו מה מפריע לכם להתקדם תוכלו להחליט בעצמכם מה הם סדרי העדיפויות שלכם ולנהל אותם בלי להיות נשלטים על ידי הפחד או הכעס.

פרטו את מטרות העל שלכם ליעדים מדידים. איזו מטלת בית שאעזור בה להורים תגרום לי להרגיש טוב? כמה פעמים בשבוע הייתי רוצה להיפגש עם חברים?

השתדלו להישאר בגבולות המציאות האפשרית- אם אתם בתקופה עמוסה בלימודים כנראה שלא תוכלו להיפגש עם חברים חמש פעמים בשבוע אלא פעמיים, ובהמשך זה אולי יוכל להשתנות.

קבלו את השינויים בברכה- לפעמים קורים דברים לא צפויים- נהייתם חולים בדיוק ביום שתכננתם להיפגש עם חבר או שההורים ביקשו עזרה בשמירה על האח הקטן בדיוק שתכננתם להתאמן בגיטרה. לא נורא, זה לא אומר שלא עמדתם ביעד שלכם, היו סלחניים וגמישים.

נסו לשלב ולהשיג שתי ציפורים במכה אחת! לדוגמא, לקבוע עם חבר למידה משותפת למבחן או לשמוע את היצירה שאתם לומדים לנגן בזמן שמוציאים את הכלב לטיול.

אמצו את חוק ה-5 דקות: אם יש לכם מטלה שלוקחת פחות מ-5 דקות, פשוט עשו אותה באותו הרגע. סיום מטלה משחרר במוח חומרים שגורמים לנו להרגיש טוב, וכל התקדמות קטנה היא המניע לצעד נוסף קדימה. פשוט תתחילו.

שתפו אחרים במה שעובר עליכם. פעמים רבות הבעיות שלנו נראות לנו חריגות וגדולות ובשיחה עם חבר אחר נגלה שאנחנו לא לבד, עוד אנשים מרגישים כמונו. לא כולם מרגישים בנוח לשתף אחרים אבל ב'חברים' כולם משתפים וכולם שותפים זה של זה, בהנחיית המטפלים תלמדו מיומנויות חברתיות מתאימות ותמצאו את הדרך המתאימה לכם לשתף את הקושי.

לא רק מהמטפלים של 'חברים' אנחנו לומדים, גם מחברי הקבוצה. השיתוף מאפשר לחשוב על הדברים ביחד בקבוצה, לשמוע מחברינו כישורים חברתיים ואסטרטגיות חדשות להתמודדות וללמוד זה מזה.

פנקו את עצמכם בפרס על ביצוע מטלה ועמידה ביעד, מגיע לכם!

The post למה גם כשאני הכי רוצה בעולם בסוף אין לי כוח? first appeared on חברים.

• חוויה טראומטית בעבר או בהווה
• קשיי קשב וריכוז או קושי קוגנטיבי אחר
• תפיסה פגועה של האדם את עצמו
• תפיסה פגועה של האדם את היחסים שלו עם אחרים

אנו מפנים לאבחון פסיכודיאגנוסטי כאשר יש צורך להבין באופן מדוייק יותר ממה נובעת המצוקה וכאשר מופיעה שאלה מסויימת שאנו רוצים לברר. אנשי המקצוע המוכשרים לערוך אבחון פסיכודיאגנוסטי הם פסיכולוגים קליניים בלבד.

לדוגמה, רעות, בת 14, אותרה כילדה מחוננת. עם זאת, בשנתיים האחרונות היא מתקשה לסיים את שיעורי הבית ואומרת שלא מצליחה להתרכז בהם. גם במבחנים ישנה ירידה בהצלחה שלה. כמו כן, מאז שהייתה קטנה היא אינה מצליחה ליצור קשרים חברתיים מתמשכים, למרות רצונם של הילדים האחרים להיות בקשר איתה. נראה שהיא נמנעת מקשר אישי ומסוגרת בעולמה. ההורים פנו בשאלה בנוגע למוקד הקושי על מנת להיטיב את הטיפול בה.

• אם מדובר בקשיים שמופיעים על רקע רגשי האבחון יאיר זאת וכן ידגיש מניין נובע הקושי (לדוגמה- הקושי הוא על רקע של ערך עצמי ו/או הקושי הוא על רקע של תפיסת מערכות יחסים וכו׳). במקרה כזה ההפנייה תהיה לטיפול רגשי.
• אם מדובר בקשיי קשב וריכוז ללא קשיים רגשיים נוספים, ההמלצה תהיה טיפול ממוקד שיכול להיות גם בעזרת פסיכיאטר שישקול טיפול תרופתי מתאים.
• במקרים מסוימים היכולת הקשבית משפיעה גם על העולם הרגשי, ובמצב כזה נמליץ על שילוב של טיפולים.

אבחון פסיכודידקטי, לעומת אבחון פסיכודיאגנוסטי, בודק באופן ספציפי את היכולת הלימודית והשכלית של הילד ואת אסטרטגיות הלמידה בהן הוא משתמש. אנשי המקצוע המוכשרים לערוך אבחון פסיכודידקטי הם פסיכולוגים חינוכיים או מאבחנים פסיכודידקטיים מוסמכים.

מטרתו של האבחון היא לסמן את נקודות החולשה ולצייר תמונה בה ניתן להמליץ מה יסייע לילד באופן הטוב ביותר מבחינה לימודית.

האבחון בודק יכולות שונות, כמו:

• תפיסה חזותית
• תפיסה כמותית
• תפיסה מרחבית
• תפיסה שמיעתית

האבחון מוסיף את הפן הפסיכולוגי לאבחון על ידי בחינת יכולות ההתמודדות הרגשיות של הילד.

מתי נפנה לאבחון פסיכודידקטי ומתי נפנה לאבחון פסיכודיאגנוסטי?

כאשר הילד מביע קושי ספציפי בלימודים שאינו "פולש" לתחומי חיים אחרים, אנו נפנה לאבחון פסיכודידקטי. כאשר הקשיים מופיעים במחוזות נוספים (קשיים חברתיים, חרדה, דכדוך וכו׳) נפנה לאבחון פסיכודיאגנוסטי.

חשוב לציין שגם אבחון פסיכודיאגנוסטי בוחן יכולות קוגנטיבית וביניהן קשיי קשב וריכוז. כמו כן, כאשר עולה שאלה רגשית ולצידה שאלה הנוגעת גם לקשיי קשב וריכוז, ניתן להרחיב את החלק הקוגנטיבי-שכלי באבחון הפסיכודיאגנוסטי בעזרת מבחנים נוספים.

קיימים סוגי אבחון נוספים, ובמידת הצורך אנו מפנים לגורמים רלוונטים עבורם.

The post אבחון פסיכולוגי- מדוע, מתי ואיזה? first appeared on חברים.