מיכל נולדה לזוג הורים. לא משנה מה המאפיינים שלה או של ההורים. בהנחה שהם "הורים טובים דיים" הם גם מגינים, עוטפים, מערסלים וגם מאפשרים אינטראקציה עם אנשים אחרים. בתיאורית ההתקשרות – ההורים הסבירים מהווים עבור מיכל, בסיס בטוח וחוף מבטחים. האנשים האחרים, בדיוק כמו ההורים, מזמנים אינטראקציות חיוביות, נייטרליות ושליליות. בהדרגה מיכל לומדת את עצמה בחברת אחרים. לאורך ההתפתחות היא נחשפת יותר ויותר לבני אדם בגילים שונים, במשפחה, חברים, מכרים, זרים אבל גם במסגרת החינוכית – ילדים בני גילה, הורים שלהם, גננות…
ההורים של מיכל מתעניינים באופן בו היא נמצאת באינטראקציה עם אחרים. אפילו כתינוקת, הם שמו לב שכאשר סבא עושה לה פרצופים זה מצחיק אותה ומתעוררת שם חיבה הדדית, או שאולי זה דווקא מלחיץ אותה ומתעוררת אצלה רתיעה ממנו. אם לסבא יש זקן, פתאום יש אפילו רתיעה מגברים אחרים עם זקן. או שאולי… כל מיני תרחישים אחרים. זה פשוט אינסופי – האופן בו מיכל מגיבה להוריה ולאנשים אחרים, הולך ונעשה מורכב.
הם כמובן גם מתעניינים באופן בו היא מגיבה לילדות ולילדים בני גילה. הם רואים את המשיכה או אולי רתיעה ודרכים שונות בהן היא מתנהגת בחברת בני גילה. בהמשך הם שמים לב לדברים יותר מורכבים ברמה הבין אישית כמו שיתוף פעולה, משחק משותף, התנהלות בקונפליקט…
מתישהו הם שמים לב שמשהו לא מספיק טוב מבחינה חברתית. בגלל שזה דבר סופר מורכב, לוקח זמן לראות את זה. יש דברים שכן עובדים בסדר, לראייה, כשהייתה אצלה חברה לפני שבוע זה דווקא היה סבבה, ראייה נוספת היא שהמורה לא חושבת שיש בעיה, ויש כמובן עוד ראיות. אם יש אחים בבית זה מהווה נקודת השוואה – מיכל מתנהלת באופן דומה עם האחים שלה, או שאולי לא, או שאולי… אבל עדיין מתגברת אצלם ההרגשה שמשהו לא מספיק טוב.
אז באופן טבעי הם מדברים איתה על האינטראקציות. מיכל חוזרת מחויכת מבית הספר ומספרת ששיחקה בהפסקה עם טלי. כשחוזרת עצובה, לא תמיד אומרת למה, או שאומרת שהציקו לה, או שמשייכת את ההרגשה הלא טובה בכלל למבחן או למשהו אחר… לכן, קשה לעלות על זה, אבל ככל שיש יותר פעמים כאלה, יותר "עדויות" לכך שמשהו לא בסדר חברתית, ההורים מחפשים את הדרך לתקן ולעזור. שיחות לפני השינה עם מיכל, שיחות עם הורים אחרים, פניה למחנכת, יועצת, מנהלת. ההורים מתוסכלים – מיכל ילדה חמודה, חכמה, יצירתית, עם כוחות טובים, איך יכול להיות שלא רוצים להיות איתה? לעיתים קשה מאוד לזהות ולהבין את זה… חוץ מזה שלפעמים זה משבר וזה חולף. גם אם זה מסתדר, זה עדיין משאיר את ההורים של מיכל וגם אותה בדריכות וזהירות, כי זה מבלבל ולא תמיד מובן מה היה שם. בתסריט אחר, כמובן שלעיתים זה לא מסתדר. מה עושים?
ההורים של מיכל, מרגישים שהם לא מצליחים לעזור לה. המהלך של פניה לפסיכולוג ילדים, או מטפל רגשי לילדים, שהוא אדם אחר, חיצוני וזר, לשלם לו או לה כסף כדי שיעזור למיכל, כשאולי בכלל הבעיה היא בכיתה וכו' – המהלך הזה הוא קשה. משמעותו הכרה בכך שיש למיכל בעיה, שאולי אפילו היא "לא בסדר" ולכן צריך "לטפל" בה. זה מאתגר את ברית ההתקשרות, פתאום ההורים מבקשים עבורה חוף מבטחים חדש. זה לא מהלך פשוט עבור ההורים ובוודאי לא עבורה. לפעמים גם יש סטיגמה – כשהולכים לפסיכולוג ילדים אולי זה אומר שהמצב חמור, אבל אם ההורים לא מרגישים שהמצב חמור, אז עדיין נמנעים מלפנות לטיפול רגשי.
אבל נניח שהם התגברו על זה. למי פונים? איך יודעים מהו הטיפול הנכון? האם פסיכולוגית לילדים? מטפלת רגשית לילדים? אולי מטפלת באומנות לילדים? בתנועה? בעזרת בעלי חיים? אולי בכלל עדיף מטפל? התשובה כמובן מורכבת וכרוכה ברצון לתת סיכוי לשיפור לצד תחושת הסיכון. אחרי תהליך הבחירה, ההחלטה והיישום, יתכן שמיכל תתחיל תהליך שיהיה מקדם ויעזור מאוד. יכול להיות מצב, שזה יעזור בדברים משמעותיים מאוד מבחינה רגשית או אולי התנהגותית. אבל כמובן שיכול גם להיות מצב בו אין שיפור.
גם קבוצה לשיפור מיומנויות חברתיות כרוכה בתחושת סיכון, אבל הסיכוי לשיפור המיומנויות החברתיות גבוה יותר לעומת טיפול פסיכולוגי פרטני. כאשר יש קושי חברתי אצל ילדים, הוא מתבטא גם בקבוצה ואז יש הזדמנות ללמד את הילדים מיומנויות חברתיות.
ב"חברים" אנו מקיימים טיפול פסיכולוגי בקבוצה. זה למעשה שילוב היתרונות של קבוצה למיומנויות חברתיות לבין טיפול הפסיכולוגי לילדים. יש אצלנו הרבה קבוצות ובכל קבוצה שני פסיכולוגים של ילדים. כאשר מיכל (או ילדה אחרת, או ילד אחר) נמצאת בקבוצה, יש לה הזדמנות לשחזר את המאפיינים של ההתנהלות החברתית שלה עם בני גילה. זה למעשה טיפול רגשי לילדים, בעזרת ילדים. כלומר, הכח המרפא של הקבוצה, בעזרת שני הפסיכולוגים מהווה את המיכל הטיפולי ההגיוני ביותר לזהות ולאפיין בעיות חברתיות של ילדות ושל ילדים, לפתח את המיומנויות החברתיות ולחזק את הילדים מבחינה חברתית בעזרת היכולות הטובות שלהם. תפקיד הפסיכולוגים הוא לא רק לזהות מהן הבעיות החברתיות של הילדים בקבוצה. אלא גם להשתמש בכוחות ובחוזקות שלהם לטובת שינוי חיובי. לא סתם כולנו בהתרגשות מ"רגעי קסם" בקבוצות השונות, בשביל זה בחרנו להיות מטפלים רגשיים וכשזה קורה בקבוצה, יש לזה כוח רב.
